בש"פ 1856/03 יצחק בוניפד נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי כתב האישום, בעת ששהה עם אביו ושני קרובים אחרים (הנאשמים ביחד עמו) בביתן של המשפחה בשוק, הגיע שוטר למקום במסגרת פעולת פיקוח על רישוי עסקים. העורר קילל את השוטר ואיים עליו, וכשהגיעו שוטרים נוספים וביקשו לעכב אותו, תקף אחד מהם בבעיטות ובאגרופים בעידודם של הנאשמים האחרים שהצטרפו גם הם למעשי האלימות כלפי השוטרים. כשניסה אחד השוטרים להפריד בין הניצים, דחף אותו העורר לאחור, נפל עליו וגרם לו שבר ברגלו הימנית. הנאשמים המשיכו בהתפרעות עד שהגיעו שוטרים נוספים למקום ועצרו את העורר תוך שהתנגד למעצר והפעיל כוח כנגדם.

3.בית המשפט המחוזי ניתח את התשתית הראייתית ומצא כי היא מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, וכי קיימת עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר, ראה בית המשפט להבחין בין הנאשמים על פי מידת מעורבותם בפרשה.

4.העורר טוען בעררו, כי לא התקיים בעניינו דיון של ממש בחלופות מעצר, וכי קיימות חלופות הולמות. כן נטען כי נעשתה אבחנה לא ראויה בין הנאשמים שלקחו חלק בפרשה, וכי ההנחה כי חלקו היה דומיננטי משל האחרים אינה עומדת במבחן הראיות. כן לא ניתן לדעתו משקל לעובדה כי הוא עצמו נפצע ונחבל בארוע ונזקק לאשפוז.

5.לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

העבירות בהן מואשם העורר הן חמורות. הן משקפות מסוכנות שיסודה בהפרת חוק, ובמעשי בריונות ואלימות בלתי מרוסנת כלפי גורמי אכיפת החוק המעידים על חוסר מודעות בסיסית לחובת הציות לחוק, על כל השלכותיו. במציאות זו, שחרור העורר לחלופת מעצר כרוך בסיכון ממשי להפרה נוספת של החוק על ידיו. סיכון זה מחריף נוכח העובדה כי לחובת העורר שורה של הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים, היזק לרכוש וכן עבירות כנגד שוטרים. מתסקיר מעצר שהוגש לא משתמעת המלצה ברורה לחלופת מעצר שיש בה כדי לענות למסוכנות העורר. האבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין העורר לבין שאר הנאשמים על בסיס חלקו היחסי של כל אחד בהתפרעות האלימה היא אבחנה ראויה. יתר על כן, נאשמים 2 ו-3 הם הוריו המבוגרים של העורר וגם גילם היווה נתון מבחין משמעותי, ואילו חלקו של נאשם 4 בפרשה היה מינורי.

במערכת האיזונים הכוללת, נכון עשה בית משפט קמא כשהורה על מעצרו של העורר.

הערר נדחה.