פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1856/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
חיים באבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 25.2.07 בב"ש 20283/07 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא ידין
טימור
תאריך הישיבה:
י"ז באדר התשס"ז (7.3.2007)
בשם העורר:
עו"ד אורן שי
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור ), בתיק ב"ש 20283/07 מיום 25.2.07, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שתי עבירות של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק; שתי עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק; שלוש עבירות של מסחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413יא לחוק; עבירה של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413י לחוק; וכן עבירה של סיוע למסחר ברכב גנוב, לפי סעיפים 31 ו- 413חא לחוק.
כתב האישום כולל חמישה אישומים ומתאר מקרים בהם העורר, ביחד עם אחרים, פעל על-מנת לגנוב כלי רכב, לקבל כלי רכב גנובים ולמכור אותם לאחרים, זאת בין חודשים ספטמבר-נובמבר 2006.
בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
ביום 7.2.07 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' טימור) על הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש וביום 25.2.07 קיבל בית-המשפט את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בהחלטתו, ציין בית-המשפט כי היות ומדובר בחמישה אישומים דומים נראה כי העורר הפך את העיסוק בפלילים לפרנסתו. בית-המשפט התייחס לתסקיר המבחן, אשר דחה את החלופה שהוצעה בטענה שהיא בלתי מספקת. לבסוף, קבע בית-המשפט שבמידה וההליכים המשפטיים יימשכו מעבר לצפוי יהיה ניתן לקיים עיון חוזר בהחלטה ולבחון חלופות מעצר נוספות.
מכאן הערר שבפניי.
לטענת בא-כוח העורר, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא בחן אפשרויות נוספות לשחרר לחלופת מעצר, וזאת לאור העובדה ששירות המבחן לא שלל את האפשרות שניתן לשחררו, אלא פסל את החלופה הספציפית שהוצגה בפניו. לטענתו, יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאור נסיבותיו האישיות ולמרות העובדה שהודה בעבירות שיוחסו לו.
מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית-המשפט המחוזי וטוענת שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.
העבירות בהן הודה העורר הינן עבירות חמורות אשר נחשבות בגדר מכת מדינה של ממש (ראו למשל ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישרא ל (טרם פורסם)). יחד עם זאת, נבדקה בבית-המשפט המחוזי אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר אך החלופה שהוצעה נפסלה בעקבות המלצתו של שירות המבחן. בנסיבות אלו, ובייחוד לאור העובדה שהדיון בתיק העיקרי צפוי להסתיים במהרה היות והעורר הודה כבר בעבירות שיוחסו לו, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"א באדר
התשס"ז (11.3.2007).
ש
ו פ ט