בש"פ 186/97 ציון עטיה נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל אדם נוסף הוגשו שני כתבי אישום בבית משפט השלום בטבריה. באחד מהם מיוחסות לו שלוש עבירות של סחר בסמים מסוכנים; בשני מיוחסות לו עבירות של החזקת סכין, תקיפת שוטרים והכשלת שוטרים.

בית משפט השלום מצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחות האישומים. לאור העבירות שבהן מדובר, עברו של העורר והסכנה לציבור הטמונה בשחרורו ציוה לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את עררו ומכאן עררו שלפני.

2.טענתו העיקרית של בא כח העורר היא שמדובר בעבירות שנעברו בשנת 1995 וכי עד מעצרו בגין העבירות הנידונות, לפני כחמישה חודשים, לא עבר עבירות נוספות. עוד טען כי שמיעת הראיות במשפטו תפתח, כנראה, בעוד חודשים מספר. לפיכך הציע לנקוט בחלופה למעצר ולשחרר את העורר בערובה בתנאי שישהה במקום מרוחק ממקום מגוריו בטבריה.

3.עיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית משפט השלום וכן בגליון הרשעותיו הקודמות של העורר. העבירות שעליהן הוא אמור להישפט הן חולייה נוספת בשרשרת של מעשי עבירה, כגון איומים, תקיפה, תקיפת שוטר, החזקה, שימוש וסחר בסמים, ואף היזק לרכוש והסגת גבול פלילית. די באלה כדי להראות ששחרורו, אפילו בתנאים מגבילים ביותר, יסכן את שלומו של הציבור ואת בטחונו.

4. הערר נדחה.