בש"פ 1862/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) בגדרה נדחתה בקשת העורר להתיר לו לצאת לעבודה במסעדה שבבעלותו בירושלים.

2.

כנגד העורר, תושב בית חנינא, וכנגד 11 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין פעילות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948. על פי האמור בכתב האישום שימש העורר כחבר בוועדת פעילי חמאס בשכונת מגוריו בבית חנינא וכחבר במועצה המייעצת המורכבת מפעילי חמאס מרכזיים מכל רחבי העיר ירושלים. כתב האישום מתאר פעילויות רבות, לחלקן היה שותף גם העורר, אשר תכליתן קידום מטרות החמאס, עשיית נפשות לתנועה וחיזוק אחיזתה בירושלים רבתי. העורר היה נתון במעצר עד אשר ביום 1.3.2012 שוחרר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים בדירה ששכר מחוץ לירושלים. ביום 7.2.2013 הגיש העורר בקשה לשינוי תנאי שחרורו. הבקשה כללה שני מרכיבים – בקשה כי יוכל לקיים את מעצר הבית בביתו, בבית חנינא, וכן בקשה כי שעות מעצר הבית יצומצמו כך שיינתן לו לעבוד בשעות היום במסעדה שבבעלותו בעיר ירושלים. בהחלטה נושא ערר זה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה הראשונה אולם דחה את השנייה. על דחייה זו הערר שלפניי.

3.

לטענת בא-כוח העורר, פרנסת משפחתו תלויה במסעדה שבבעלותו. ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו של העורר הכבידו על מצבו הכלכלי ועל כן יציאתו אל העסק חיונית עבורו. עוד נטען כי חומר הראיות מחליש את עוצמת האישומים כנגד העורר וכי תנאי יתר המעורבים בפרשה – גם מעורבים בכירים יותר – רוככו משמעותית אף הם. לשיטת הסנגור, פרק הזמן הארוך בן שנה וחצי שחלף מאז תחילתה של הפרשה מטה את נקודת האיזון לטובתו של מרשו ולטובת קבלת בקשתו.

מנגד, הדגישה נציגת המדינה כי אופיים של האישומים המופנים כלפי העורר הנוגעים להפצת החלטות חמאס בציבור הרחב אינו מאפשר להעניק לו הזדמנות למגע עם קהל רחב בתוככי ירושלים. באת כוח המדינה הוסיפה כי בניגוד ליתר המעורבים בתיק, לחובת העורר הרשעות ביטחוניות בעברו בגינן אף ריצה תקופת מאסר בת 26 חודשים. לדבריה, תנאי השחרור של המעורבים האחרים אמנם הוקלו אולם לאיש מהם לא ניתן היתר יציאה לעבודה.

4.

לאחר עיון בתיק ובהחלטות קודמות שהתקבלו בעניינו של העותר באתי למסקנה כי דין הערר להידחות. צודק הסנגור בטענתו בדבר התמשכות ההליכים זמן של ממש. ראשיתה של הפרשה בסוף שנת 2011, כתב האישום תוקן מספר פעמים וטרם הסתיימה פרשת התביעה. במקרים המתאימים יש בנתון זה כדי לשקול הקלות בתנאי המעצר ובתנאי השחרור. כך אכן אירע גם בעניינו של העורר אשר החלטת בית משפט זה (בש"פ 460/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.1.2012)) סללה את הדרך להקלה בתנאי שחרורו ולהעברתו למעצר בית בבית משפחתו. על אף זאת, שני נימוקים עיקריים מטים את הכף כנגד היענות לבקשה הנוכחית להקלה נוספת בתנאי השחרור בדמות מתן אפשרות ליציאת העורר לעסק שבבעלותו. ראשית, כפי שהובהר בדיון שהתקיים לפניי, נוכחותו של העורר במסעדה איננה חיונית לתפקודה השוטף. כדברי הסנגור, המסעדה בה מועסקים מספר עובדים מתפקדת זה זמן רב גם בהיעדרו. עם זאת ציין כי העורר הוא בעליה של המסעדה. נוכחותו חשובה לעסק ואי נוכחותו גוררת הוצאות נוספות. בכל מקרה, הנימוק בדבר תפקוד המסעדה בתקופה האחרונה חרף התנאים המגבילים שהוטלו על העורר מפחית מעט מעוצמת הנחיצות והדחיפות שבבקשה. הנימוק השני, והוא העיקר, הוא כי לנוכח העבירות המיוחסות לעורר ולנוכח העבר הפלילי הנזקף לחובתו בעבירות דומות, נראה כי האיזון שתוצאתו היא כי לא יוכל העורר לשהות לאורך היום במסעדה ברחוב צאלח א-דין, רחוב מרכזי בירושלים – עומד בעינו. העבירות בהן מואשם העורר עניינן בעשיית נפשות לארגון המוגדר על פי דין כארגון טרור תוך פרסום האידיאולוגיה שלו, פרסום פעילויות שלו והפצת החלטות מטעמו בעיר ירושלים. לעורר מיוחסת חברות הן בגוף השכונתי והן בגוף המאגד את כלל הפעילות בירושלים. משכך, אין מקום בשלב זה לאפשר לעורר מגע יומיומי ואינטנסיבי עם קהל לקוחות רב. עולה מהדברים אם כן כי הנימוק הראשון מקטין מעט את משקלם של הטיעונים בזכות ההקלה בעוד הנימוק השני מגדיל את משקלם של הטיעונים כנגד קבלת הבקשה. להשלמת התמונה, ומבלי להביע עמדה יצויין כי בית המשפט קמא קבע כי "הבקשה לצאת לעבודה, בשלב זה, נדחית".

5.

הערר נדחה.