פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1865/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
קבועה מוחמד
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ט' בניסן התשע"ג (20.3.2013)
בשם המבקשת:
עו"ד סיון רוסו
בשם המשיב:
בעצמו
החלטה
1.
מונחת בפניי בקשה מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 21.3.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 39696-06-12, לפי המוקדם.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת קטין חסר ישע, תקיפת בן זוג, איומים ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש. על פי האישום הראשון שמיוחס לו, תקף המשיב את בתו הקטינה; הוא השליכה על הרצפה לאחר שאחז בשערותיה, הכה אותה בפניה באגרופיו בעוד היא מבקשת ממנו לחדול ממעשיו, ואף חנק אותה תוך שהוא אוחז בגרונה. לבת נגרמו שריטה בצוואר ודימום מאפה. לאחר שאשת המשיב באותה העת נחלצה לעזרתה של הבת, הצטייד המשיב באלה מחצר הבית ולאחר שהבת ברחה איים על אשתו כי יפגע בה ובבתו וכי הלילה "ישבור להן את הראש". שוטרים הוזעקו למקום ועצרו את המשיב שאיים לפגוע בשוטר שעצר אותו. על פי האישום השני שמיוחס למשיב, כשבוע קודם לאירועים המתוארים באישום הראשון, איים המשיב על בתו ועל אשתו, כשהוא מנופף בסכין מטבח בידיו, כי יהרוג אותן, "יפתח להן את הראש וישלח אותן לבית משוגעים". בסמוך לכך סטר המשיב בחוזקה על פניה של אשתו וגרם לה לדימום משיניה ואמר לה כי ימשיך להכותה מכיוון שהתלוננה נגדו במשטרה. איומיו הקשים של המשיב כלפי אשתו כללו אף איום כי "יכניס סמים לאפה" ויביא למותה. כשבועיים קודם לכן, איים המשיב על בתו כשהוא אוחז במברג כי "יתקע לה את המברג בעינה".
באשר להשתלשלות הליכי המעצר, כתב האישום נגד המשיב הוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע ביום 20.6.2012 ועימו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בא כוח המשיב ביקש פעמיים לדחות את הדיון על מנת ללמוד את חומר הראיות וביום 2.7.2012 הצהיר כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, וביקש דחייה להצגת חלופה לאחר שהמפקחת המוצעת לא התייצבה לדיון. גם בדיון שנקבע ליום 4.7.2012 לא התייצב המפקח המוצע על ידי בא כוח המשיב ולבקשתו נדחה הדיון שוב. ביום 11.7.2012, לאחר שלא עלה בידו להציע חלופת מעצר, הסכים בא כוח המשיב למעצר עד תום ההליכים בכפוף לשמירת זכותו להציע חלופה בעתיד, ובית המשפט הורה על מעצר המשיב כמוסכם. באשר להשתלשלות העניינים במשפטו של המשיב, לאחר הקראת כתב האישום ביום 2.7.2012 ביקש בא כוח המשיב דחייה ובדיון שנקבע לאחר מכן ליום 5.9.2012, כפר המשיב בעובדות כתב האישום. נקבע מועד תזכורת לקביעת מועד הוכחות ליום 23.9.2012. לבקשת בא כוח המשיב נדחה דיון התזכורת ליום 27.9.2012 וביום זה הופנה התיק לגישור תוך שנקבעו מועדי הוכחות לימים 27.1.2013, 14.3.2013 ו- 17.3.2013. מדיון הגישור ביום 4.11.2012 נעדרה באת כוח המבקשת בשל נסיבות אישיות שפקדו את משפחתה, ובדיון הביע המשיב את אי רצונו בייצוגו על ידי בא כוחו. המשיב הופנה על ידי בית המשפט לסנגוריה הציבורית להסדרת ייצוגו. בדיון גישור חדש ביום 20.1.2013, אליו התייצבו שני סנגורים מהסנגוריה הציבורית, הודיע המשיב כי אינו מעוניין בייצוג ודיון הגישור בוטל. מספר ימים טרם מועד דיון ההוכחות הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה דחופה לשחרורה מייצוגו של המשיב ועקב מחלתו של השופט במועד תזכורת שנקבע לעניין הייצוג נקבע כי הנושא יוסדר בפתח דיוני ההוכחות שנקבעו. בדיון ביום 27.1.2013, אליו התייצבו לעדות המתלוננים, חוקר הילדים ושוטר נוסף, הודיע המשיב כי הוא מבקש לייצג את עצמו ולחקור בעצמו את העדים. המבקשת התנגדה לכך ובית המשפט קבע כי הוא דוחה את הדיון על מנת לאפשר למשיב לשקול את עמדתו בשנית. הסנגוריה לא שוחררה מן הייצוג ונקבע מועד תזכורת ליום 14.2.2013 ומועד הוכחות נוסף ליום 21.3.2013. בדיון התזכורת שהתקיים כמתוכנן המשיך המשיב לעמוד על התנגדותו לייצוג ובית המשפט שחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוגו. דיון ההוכחות שנקבע ליום 14.3.2013 נדחה על ידי בית המשפט מטעמים הקשורים בהעברת חומר חקירה למשיב על רקע שחרור הסנגור מהייצוג. הדיון ביום 17.3.2013 התקיים כמתוכנן ובו העידו חמישה עדים מטעם התביעה. מועד ההוכחות שנקבע ליום 21.3.2013 נותר על כנו ונקבע מועד נוסף ליום 22.4.2013 לפרשת ההגנה ולסיכומים.
2.
המדינה טוענת כי המשיב מסוכן לבני משפחתו, וזאת לנוכח חומרת מעשיו ועברו הפלילי בעבירות דומות לאלה המיוחסות לו, ומדגישה את נסיבות ביצוע העבירות בהן הוא מואשם: המשיב ביצע את העבירות כאשר כנגדו תלויים שלושה מאסרים על תנאי ברי הפעלה בהיקף כולל של 26 חודשים, ופחות מחודש לאחר שחרורו ממאסרו הקודם. כמו כן מדגישה המדינה כי העיכובים בניהול התיק נובעים מסירובו של המשיב לשתף פעולה עם באי כוחו השונים.
המשיב טען בפניי כי המשפט היה אמור להסתיים מזמן ולא הוא הגורם המעכב בהליך שמיעת הראיות.
3.
שני שיקולים עיקריים מהווים המפתח להכרעה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים: מסוכנותו של הנאשם וקצב המשפט. הראשון נועד לשמור על האינטרס הציבורי והשני נועד להגן על זכויותיו של נאשם שנתון במעצר ולוודא שמשפטו לא יתארך מעבר לנדרש. במקרה שלפניי מסוכנותו של המשיב עולה בבירור מעובדות כתב האישום שהוכחו לכאורה. על פי המתואר המשיב ביצע פעולות אלימות קשות חוזרות ונשנות כנגד בני משפחתו. לכאורה תקף המשיב את בתו הקטינה ואת אשתו ואיים עליהן במספר אירועים שונים. העבירות המיוחסות לו בוצעו בסמיכות לשחרורו האחרון ממאסר. לעיתים האינטרס הציבורי שדורש הגנה מצוי בד' אמות של בית פרטי ובדינאמיקה משפחתית שמאופיינת באלימות, בריונות והשפלה.
קצב המשפט לעומת זאת אינו מספק. זאת ברמה האובייקטיבית. עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי עיכובים בתיק נבעו לא אחת מבקשות הדחייה של בא כוח המשיב ובהמשך עקב התנהלותו והתנגדותו לייצוג. דיון ההוכחות הבא קבוע ליום 21.3.2013 ולדברי המבקשת צפויים למסור עדות חמישה עדים נוספים ואחרונים מטעמה. כמן כן נקבע כאמור דיון לפרשת ההגנה ולסיכומים ביום 22.4.2012. במצב דברים זה, הכף נוטה לכיוון עמדת המבקשת. עם זאת, חזקה על בית משפט המחוזי שהיה והמשפט לא יתקדם כצפוי בשני המועדים הקבועים לרבות הדיון מחר, יקבע תאריכים נוספים לסיום המלאכה.
4.
הנני נעתר לבקשה ומורה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו 1996 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 21.3.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 39696-06-12, לפי המוקדם מביניהם.
ניתנה היום, ט' בניסן
התשע"ג (20.3.2013).
ש ו פ ט