בש"פ 5819/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ),, ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 39696-06-12, לפי המוקדם.

2.

ביום 21.6.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ת"פ 39696-06-12). כתב האישום מייחס לו, בשני אישומים, עבירות של תקיפת קטין חסר ישע, תקיפת בן זוג, איומים ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש. על פי עובדות האישום הראשון, המשיב תקף את בתו הקטינה בכך שאחז בשערותיה, השליכה על הרצפה, הכה אותה בפניה באגרופיו וחנק אותה תוך שהוא אוחז בגרונה. לפי המתואר באישום זה, לאחר שרעייתו של המשיב נחלצה לעזרת בתם, יצא המשיב לחצר הבית והצטייד באלה. לאחר מכן נמלטה הבת מהבית ואילו המשיב, שחזר אליו בינתיים, איים על רעייתו כי יפגע בה ובבתם, ובהמשך אף איים על השוטרים אשר הוזעקו למקום. האישום השני מתייחס לאירועים שהתרחשו, על-פי הנטען, כשבועיים לפני המתואר באישום הראשון. על-פי אישום זה, איים המשיב על בתו הקטינה כשהוא אוחז במברג כי ינעץ את המברג בעינה, וכן איים על רעייתו ובתו כי יהרוג אותן, "יפתח להן את הראש" ו"ישלח אותן לבית משוגעים", והכול כשהוא מנופף בסכין מטבח בידו. עוד נטען באישום השני כי סמוך לאותו מועד המשיב סטר בחוזקה על פניה של רעייתו ומששאלה לפשר הדבר אמר לה כי ימשיך להכותה מכיוון שהתלוננה נגדו במשטרה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 2.7.2012 הודיע בא-כוחו של המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר. עם זאת, הואיל והמפקחת המוצעת לצורך חלופת המעצר לא התייצבה לדיון, ביקש בא-כוחו של המשיב לדחות את הדיון בחלופות מעצר למועד אחר. גם בדיון שנקבע ליום 4.7.2012 לא התייצב מפקח מוצע מטעם המשיב, ולבקשתו נדחה הדיון פעם נוספת. ביום 11.7.2012, לאחר שלא עלה בידו להציע חלופת מעצר, הסכים המשיב למעצר עד תום ההליכים בכפוף לשמירת זכותו להציע חלופת מעצר בעתיד, ובהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו.

4.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים לאחר מעצרו, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה כי יאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. ביום 20.3.2013 נענה בית המשפט לבקשה (בש"פ 1865/13, השופט נ' הנדל ), לאחר שקבע כי מסוכנותו של המשיב מחייבת את המשך מעצרו. באשר לקצב התקדמות המשפט, נקבע כי אף אם איננו מספק ברמה האובייקטיבית, הרי שתרמו לכך גם בקשות הדחייה הרבות שהגיש בא-כוח המשיב ובהמשך התנגדותו של המשיב לייצוג (התנגדות אשר הובילה בסופו של דבר לשחרורה של הסנגוריה הציבורית מייצוגו). ביום 13.6.2013 הורשע המשיב בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובו ביום האריך בית המשפט המחוזי את מעצרו בהתאם לסמכותו לפי סעיף 61(ג) לחוק סדר המעצרים – היינו, בתשעים ימים נוספים או עד למתן גזר הדין, לפי המוקדם.

5.

מאז ניתנה ההחלטה הקודמת בנושא הארכת מעצרו של המשיב, הוא הורשע כאמור בכל העבירות המיוחסות לו, והמועד לשמיעת הטיעונים לעונש נקבע ליום 11.7.2013. ביום 8.7.2013 המבקשת הגישה בקשה לדחיית מועד הטיעונים לעונש לצורך הכנתו של תסקיר קורבן עבירה. בית המשפט המחוזי הורה כי הבקשה תידון בדיון הקבוע בפניו ליום 11.7.2013, ובמועד זה הורה על עריכת תסקיר קורבן עבירה ודחה את הטיעונים לעונש ליום 12.9.2013.

6.

בבקשתה הנוכחית, חוזרת המבקשת וטוענת להארכת מעצרו של המשיב – בהתייחס למסוכנותו, מחד גיסא, ולמועד הצפוי להשלמת המשפט, מאידך גיסא. באשר למסוכנותו של המשיב נטען כי זו נלמדת מחומרת מעשיו ומעברו הפלילי המכביד, הכולל, בין היתר, עבירות דומות לאלה המיוחסות לו כעת כלפי בני משפחתו, כמו גם מכך שביצע את העבירות המיוחסות לו כשתלויים ועומדים נגדו שלושה מאסרים על תנאי בהיקף כולל של 26 חודשים. המשיבה מציינת כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו פחות מחודש לאחר שהשתחרר ממאסר קודם, שהושת עליו בגין עבירות דומות לאלה שבהן הורשע במשפטו הנוכחי. לשיקולים אלה, כך נטען, נוסף השלב המתקדם שבו מצוי ההליך המשפטי.

7.

המשיב אינו מיוצג עוד, כפי שצוין לעיל. כאשר נשאל על כך במהלך הדיון בפני ציין כי קיבל לידיו את הבקשה להארכת מעצר ואינו מבקש להוסיף דברים.

8.

שקלתי את מכלול נסיבות העניין, ואני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. הטעמים אשר ביסוד הבקשה בדין יסודם – הן בכל הנוגע למסוכנותו הברורה של המשיב והן בכל הנוגע להתחשבות בשלב שבו עומד ההליך המשפטי. אין צריך לומר שמסוכנותו של המשיב מתגברת כאשר מובאת בחשבון החזרתיות שבהתנהגות אלימה, מאיימת ופוגענית כלפי בני משפחתו הקרובים.

9.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 39696-06-12, לפי המוקדם.