בש"פ 1869/09 יצחק כהן נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על הרשעתו – על סמך הודייתו ובהיותו מיוצג – בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שי מוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. המסמך שזויף הינו שטר בטחון לשכירות דירה, עליו זייף המבקש חתימתם של אחותו ואחיו באופן שנחזה להיות כאילו השניים ערבים להסכם השכירות.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 23.11.2008 במעמד המבקש. ביום 1.3.2009 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. נטען בה כי בתקופה הרלוונטית לא התגורר המבקש בדירה נשוא הסכם השכירות וכי לא היה מקום לנקוט נגדו הליך פלילי.

3.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו 45 יום ( סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק )). לבית המשפט אמנם נתונה הסמכות להאריך את המועד להגשת ההליך מכוח סעיף 201 לחוק, אך זאת רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת כי האיחור היה מוצדק (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). הכלל גם בדין הפלילי הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל (השוו, בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). במקרה שלפניי, הבקשה הוגשה כמעט חודשיים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין. הבקשה אינה מניחה טעם כלשהו, לא כל שכן טעם ממשי המניח את הדעת, שמסביר את העיכוב המ מוש ך. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, עיון בבקשה ובפסקי הדין בשתי הערכאות מעלה כי סיכויי ההליך קלושים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי", אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.