בש"פ 1878/99 מדינת ישראל נ. יצחק חדיף

1.נגד ששה המשיבים בתיק בש"פ 1878/99 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום המייחס להם קשר לרצוח את רוני הררי ( להלן: רוני ) במסגרת עימות בין שתי כנופיות - כנופיית פרדס כץ בראשה עומד המשיב הראשון, וכנופיית רמת עמידר בראשה עומד אחיו של רוני הנ"ל. עוד מיוחס להם, נסיון לבצע הרצח הנ"ל וכן שורה נוספת של עבירות. העבירות כאמור מיוחסות להם בקשר להכנות ולנסיון לרצוח את רוני, אשר במהלכם ירו שני המבצעים באנשים אשר ישבו בבית קפה בו שהה רוני בעת שבוצע הניסיון לרוצחו. חלק מיושבי בית הקפה נפגעו בצורה קשה, ואף רוני עצמו נפע קלות.

2.ביום 12.7.98 הורה בית המשפט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. החלטת המעצר התקבלה בהסכמת המשיבים וללא שבית המשפט בחן את חומר הראיות. לקראת סוף שמיעת ראיות התביעה עתרו המשיבים, במסגרת בקשה לעיון חוזר, לשחררם מהמעצר. לטענתם, חלה התפתחות במסכת הראיות, אשר משמיטה את הקרקע מתחת לעדותו של עד המדינה מאיר זיידורף ( להלן: זיידורף ), עדות אשר בלעדיה אין תשתית ראייתית מספקת להרשעת המשיבים.

תמצית הטענה היא שלגירסת זיידורף במהלך עדותו בבית המשפט, אותן פגישות בהן שמע את המשיבים, למעט המשיב הראשון, מתכננים את הרצח, התקיימו בין 19.4.98 ל22.4.98-. והנה מתברר, על פי בדיקת מיקום השיחות מטלפונים סלולריים שבבעלות המשיבים 6-2, שלא תתכן הגירסה שבארבעה מהמועדים הנ"ל היו המשיבים 2, 3, 5 ו6- ב"פונדק הנמרים", מקום בו לטענת זיידורף התקיימו השיחות עליהן העיד.

את טענת המשיבים בנושא זה מתאר בית המשפט המחוזי בהחלטתו כך:

"מכיוון שנושא קיומן של פגישות התכנון האמורות הינו עניין בעל חשיבות ניכרת, גם לעניין זהות המשתתפים בהן וגם לעניין תוכן הפגישות, ומכיוון שההגנה כופרת מכל וכל בטענה כי פגישות כאלה אומנם התקיימו (למעט שיחות שהיו ביו זיידורף לבין משיב 4) בפונדק הנמרים, וכן מכיוון שבעדותו תיחם זיידורף באופן מצומצם ביותר, את טווח הזמנים בו נערכו הפגישות - מנסה ההגנה לקעקע את עדותו בעניין זה. לתכלית זאת הזמינו הסניגורים דו"חות מיקום של מכשירי הטלפון הסלולריים של המבקשים, בזמנים הרלבנטים, על מנת להוכיח כי השיחות שיצאו ממכשירים אלה, במועדים בהם כביכול נערכו הפגישות, היו מאיזורים שונים ומרוחקים מפונדק הנמרים ולא יתכן כי בזמנים הללו היו נושאי המכשירים מצויים באותן פגישות.

ואמנם, מסתבר כי לפחות לכאורה רישומי השיחות מלמדים על כך שלא יתכן, בהנחה שהמכשיר אכן היה צמוד למבקש רלבנטי, כי נושאי אותם מכשירים לגביהם נעשו הבדיקות, אכן היו בפונדק הנמרים בזמנים שזיידורף נוקט בהם.

הטענה היא איפוא שנוצר ' אליבי סלולרי ' ואליבי זה יש בו, לטענת המבקשים, כדי למוטט את גירסת זיידורף. מכיוון שכך, טוענים הסניגורים, יש לשחרר לאלתר את מרשיהם מן המעצר".

3.בית המשפט המחוזי דחה, בהחלטתו מיום 18.3.99, את טענת המשיבים. על החלטה זו הגיש המשיב השני ערר בתיק בש"פ 1894/99. בדיון שהתקיים בפני ביום 21.3.99 הוסכם על כל המשיבים והמדינה שכל יתר המשיבים יצטרפו לערר בבש"פ 1894/99 כעוררים על ההחלטה מיום 18.3.99. התוצאה היא שקיים בפני ערר של המשיבים על ההחלטה מיום 18.3.99 הדוחה את בקשתם לשחרור מהמעצר. כן מונחת בפני בקשת המדינה בבש"פ 1878/99 להאריך את מעצר המשיבים בתשעים ימים, החל מ21.3.99- מועד בו חלפה התקופה של תשעה חדשים מיום מעצרם. כמוסכם על הצדדים, התקיים הדיון בשני הנושאים במאוחד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ביום 21.3.99 הוחלט על פי הסכמת הצדדים שמעצרם של המשיבים יוארך עד להחלטה בערר ובבקשה שבפני.

4.עיינתי בחומר הרב אליו הפנוני באי כוח בעלי הדין. לאחר העיון, באתי למסקנה כי דין הערר להידחות ודין בקשת המדינה להתקבל.

הואיל ומרבית טענות בעלי הדין תחזורנה ותטענה בפני ההרכב הדן בהליך הפלילי, לא ארחיב בנימוקים אשר הביאוני למסקנה האמורה. אף ברור שאין במסקנה אליה הגעתי לחרוץ את דינם של המשיבים. בית המשפט הדן בעניין יכריע בכל הטענות אשר יועלו בפניו ויכריע בשאלת מהימנות הראיות שבפניו, כולל עדותו של זיידורף. כל שבכוונתי לומר הוא שעדיין אין לשלול קיום ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים ומטעם זה דין הערר להידחות. אזכיר בעניין זה, בתכלית הקיצור, שלגירסת זיידורף קיימות ראיות מסייעות ומחזקות, ולכאורה ההסבר הסביר היחיד לחלק מהדברים שמסר זיידורף הוא שהוא שמע דברים מפי אלו שנטלו חלק בקשר ובנסיון לרצוח את רוני. לחלק מראיות אלה מתייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

"האליבי הסלולרי" עליו נשענים המשיבים מבוסס על כך שהשיחות בין המשיבים 6-2 בפונדק הנמרים, להן האזין זיידורף לטענתו, התקיימו במועדים 19-22.4.98, כגירסתו בבית המשפט. אך בהודעותיו במשטרה ציין זיידורף שהשיחות יכלו להתקיים בין 19.4.98 ל29.4.98- והוא אף חזר ואמר בהודעותיו שקשה לו לקבוע את המועדים המדוייקים בהם שיחות אלה התקיימו. יתכן, על כן, שמהימנותו בכל הנוגע למועדי השיחות תפגע, אך לגבי עצם קיומן, והעובדה כי הוא האזין להן, יימצא שניתן לסמוך על דבריו. במהלך הדיון יתברר גם אם אותם פלאפונים אשר לגביהם הוזמנו דו"חות מיקום שיחות, כולם או חלקם, הוחזקו בפועל על ידי המשיבים או מי מהם במועדים הרלוונטים. לסיכומה של נקודה זו, אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, על פיה גם במצב הראיות כפי שהובאו לפניו קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים 6-1.

5.נזכיר עוד, שראיות התביעה כבר נשמעו ונותרו לשמיעה ראיות ההגנה וסיכומי הצדדים. כפי שנטען בפני, המשפט מתנהל ביעילות כשהצדדים לדיון תורמים לכך ויש על כן להעריך שהדיון לא יתארך.

בנסיבות אלה, ולאור הסיכון הכרוך בשחרור המשיבים מהמעצר, אין להתערב לדעתי, בהחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר.

6.חלק מהנימוקים שנזכרו לעיל, מצדיקים גם את הארכת המעצר מעבר לתקופת תשעה החדשים. כנזכר, המשפט מתנהל ביעילות וכפי שמציינת המדינה בבקשתה, בית המשפט מוכן להקצות מועדים נוספים לדיון, גם על חשבון דחיית תיקים אחרים, כדי להשלים את הדיון בתיק בכל ההקדם.

7.על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:

א.לדחות את ערר המשיבים על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.3.99, הדוחה את בקשתם להשתחרר בערובה.

ב.להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל ב21.3.99- או עד למתן פסק דין בת"פ 4074/98 מחוזי תל-אביב - לפי המוקדם.