פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1915/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העורר:
אלירן מחפוד משה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטה מיום 4.3.2013 בבקשה
לעיון חוזר במ"ת 44358-09-12 שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט
י' נועם)
תאריך הישיבה:
ו' בניסן תשע"ג (17.3.2013)
בשם העורר:
עו"ד שי שקד
בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב
החלטה
1.
מונח לפניי ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם ) במ"ת 44358-09-12 אשר בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו ומתן אפשרות ליציאתו ממעצר בית לצורך עבודה.
2.
בספטמבר 2012 הוגש כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף כתב אישום בגין עבירת חטיפה לשם רצח או סחיטה לפי סעיפים 372 + 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הפרשה נוגעת לתופעה הקשה של חטיפה ועינויים של אזרחים סודאנים ואריתראים בידי כנופיות מקומיות בסיני תוך דרישת דמי כופר מבני משפחותיהם השוהים בישראל. על פי כתב האישום המתוקן, דרך הפעולה במקרים אלה היא כי אנשי הכנופייה מחזיקים בחטוף, יוצרים קשר טלפוני עם בן משפחתו השוהה בישראל ומאיימים כי קרובם יוצא להורג אם לא ישולם עבורו – באמצעות אנשי קשר – דמי כופר. במקרה הנדון, הנאשם הנוסף בפרשה (להלן: נאשם 1 ) שימש כאיש הקשר אשר אמור היה לקבל לידיו את דמי הכופר מבן משפחה של אחד החטופים ולהעבירם לפעיל חמאס מרצועת עזה אשר תיווך בעסקה. נאשם 1 והעורר נסעו יחד לאזור התחנה המרכזית בתל אביב שם פגשו את דודו של החטוף ונטלו מידיו סכום של 13,000 דולר ארה"ב. מספר ימים לאחר מכן נסע העורר בחברת אדם נוסף לירושלים על מנת למסור את הכסף לפעיל חמאס מקומי.
בעקבות קבלת תסקירי שירות המבחן שוחרר העורר ביום 22.10.2012 למעצר בית מלא ולמחרת שוחרר גם הנאשם הנוסף. בחלוף חודש הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בבקשה כי יותר לו לצאת לעבודה תוך שהוא מציע שתי חלופות של תעסוקה ופיקוח אך בקשתו זו נדחתה. מכאן פנה העורר לחלופה שלישית וביקש כי יותר לו להצטרף לאביו בעבודתו כשרברב. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט י' נועם ) בהחלטתו מיום 4.3.2013. על החלטה זו הערר שלפניי.
3.
לטענת בא כוח העורר, חלקו של מרשו בכתב האישום המתוקן מזערי. לדבריו, בהינתן כי גם המבצע העיקרי וגם קרבנות העבירה אינם בנמצא הרי שהחשש מפני שיבוש חקירה איננו קיים וכך גם באשר למסוכנות הנשקפת ממנו. עוד נסמך הסנגור על תסקירי שירות המבחן אשר המליצו על מתן היתר יציאה לעבודה לנוכח מצבה הכלכלי של משפחת העורר.
מנגד, באת כוח המדינה הדגישה כי ההחלטה על שחרור למעצר בית מלא ניתנה בהסכמת העורר והבקשה לעיון חוזר הוגשה כחודש לאחר מכן בלא שהיה כל שינוי בנסיבות. לטענתה, הקלה נוספת בדמות מתן אפשרות יציאה לעבודה בשעות היום לא תאפשר מתן מענה מספק למסוכנות הנשקפת מהעורר.
4.
לאחר עיון בחומר שהונח לפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. הסכמת העורר למעצר בית מלא ניתנה בעת שמצבו הכלכלי היה ידוע לו וכשהמלצת שירות המבחן כבר הייתה ברשותו. לעובדה זו יש משקל בהחלטה האם להיעתר לבקשה לעיון חוזר המוגשת תוך פרק זמן קצר כל כך כאשר אין כל שינוי בנסיבות. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע כי הצדקה לעיון חוזר לשחרור תקום "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" .
במקרה שלפנינו לא הוצגו לבית המשפט קמא עובדות חדשות או נסיבות חדשות, ופרק הזמן שחלף ממועד ההחלטה היה קצר יחסית.
ברם, הבסיס לדחייה בענייננו אינו
פורמאלי-דיוני אלא מהותי. לשם כך אקח בחשבון כי חלפו מספר חודשים מאז מתן ההחלטה. לגופו של עניין יצויינו שני היבטים. האחד, גם נאשם 1, שותפו של העורר לכתב האישום הגיש בקשה דומה אשר נדחתה וכך גם הערר עליה, בהחלטת בית משפט זה (השופט י' דנציגר , בש"פ 1193/13 ג'ראד נ' מדינת ישראל (20.2.2013)). אמנם, כפי שציינה גם נציגת המדינה, חלקו של העורר בפרשה קטן מזה של נאשם 1. יחד עם זאת, וזהו ההיבט השני, חומרתו של התיק גבוהה וחלקו של העורר בפרשה אינו מבוטל. המסוכנות הנשקפת ממנו בעינה עומדת. לנוכח זאת, גם אם המשך מעצר הבית המלא מקשה על העורר ומשפחתו מבחינה כלכלית, וגם אם חלקו אכן נמוך מזה של שותפו לכתב האישום, אינני מוצא הצדקה, לעת הזאת, להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ולאפשר את ההקלה המבוקשת.
5.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' בניסן תשע"ג (19.3.2013).
ש ו פ ט