בש"פ 192/10 מדינת ישראל נ. סטבינסקי וצ'יסלב

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום, העובדות הצריכות לעניין והליכי המעצר

1.

העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת חיות בערר על ההחלטה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים (בש"פ 8611/09 מיום 3.11.09) לכן, איני רואה טעם לחזור ולגולל בפירוט את העובדות, ואעמוד עליהן בתמצית.

2.

ביום 23.4.09 הוגש כתב אישום ל בית משפט השלום בירושלים כנגד המשיב וכנגד שניים נוספים (להלן: האחרים ). בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב ושל האחרים עד תום ההליכים נגדם (ב"ש 8274/09).

בתמצית, כתב האישום מייחס למשיב ולאחרים, קשירת קשר להונות בנקים, חברות אשראי וספקי מוצרים שונים בשנים 2007-2008. נטען כי במסגרת הקשר האמור, הקימו המשיב והאחרים חברות שאין מאחוריהן כל פעילות עסקית אמיתית, ופתחו חשבונות בבנקים שונים בארץ. בנוסף, גויסו על ידי המשיב והאחרים אנשים כדי שיפנו לבנקים השונים בבקשה לפתוח חשבונות, תוך הצגת מצג שווא לפיו הם עובדי החברות האמורות. "העובדים" צוידו בתלושי שכר פיקטיביים ובתעודות זהות מזויפות. המטרה הייתה לבצע פעולות בבנקים לאורך מספר חודשים, כדי לבסס מצג שווא בפני הבנקים בדבר יציבותם של החשבונות, ואז למשוך כספים עד ליצירת יתרות שליליות בסכומים ניכרים. פעילות דומה נעשתה בכרטיסי אשראי הקשורים בחשבונות הבנקים ובשיקים מזויפים, למשיכת כספים ולרכישת מוצרים שונים. על פי האמור בכתב האישום, מזימתם של המשיב והאחרים צלחה, נמשכו סכומי כסף ניכרים מחשבונות הבנקים ונתקבל אשראי רב, אך הבנקים וחברות האשראי לא יכולים היו לאתר את בעלי החשבונות, שמסרו כאמור פרטי זיהוי בדויים.

3.

העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום (המתוקן) הן:

א.

קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין );

ב.

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין;

ג.

זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין;

ד.

שימוש במסמך מזויף – עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין;

ה.

התחזות לאדם אחר – עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

4.

ב החלטתו מיום 17.5.09, קבע בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיאה השופטת ר' פרידמן-פלדמן) כי כנגד הנאשמים, ובמיוחד כנגד המשיב שהוא "הרוח החיה מאחורי המעשים" קמה עילת מעצר. כן נקבע, כי אין לקבל את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב נוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות, שאף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגינן, ובהתחשב בכך שהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום נעשו לכאורה בעת ששהה בתנאי מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני. בית המשפט

הורה אפוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

5.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר ל בית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 9.7.09 דחה בי ת המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) את הערר, בקובעו כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו הגדולה של המשיב

שתואר בהחלטה "כראש וכמנצח על המקהלה".

6.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי, הגיש המשיב ערר ל בית משפט זה. הערר נדחה בהחלטתה של כב' השופטת חיות (בש"פ 8611/09 הנ"ל), שהתייחסה למסוכנותו של המשיב. בהחלטה נקבע, כי הגם שהעבירות המיוחסות למשיב הן עבירות רכוש, שלגביהן ניתן ככלל להסתפק בחלופת מעצר, הרי שבנסיבות העניין,

מועצמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור ולרכושו. זאת, נוכח עברו הפלילי של המשיב, העובדה שהמעשים המיוחסים לו בוצעו לכאורה באופן שיטתי, בהיקף ניכר, על פני תקופה ארוכה, על ידי מבצעים רבים, בעוד תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה לאחר שהורשע בביצוע עבירות דומות, ואף בעת ששהה במעצר בית.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

7.

ביום 19.5.09 התקיימה ישיבה ראשונה בתיק העיקרי, במהלכה אישר בית המשפט

את תיקון כתב האישום, והוקרא כתב האישום למשיב ולאחרים. לבקשת באת-כוח המשיב לדחות את המענה לכתב האישום, נדחה הדיון ליום 21.6.09.

ביום 21.6.09 התקיימה

ישיבה שנייה, במהלכה הציע בית המשפט לקבוע דיון לחודש יולי 2009, אך לבסוף נקבע הדיון ליום 1.9.09 עקב בקשת באי-כוחם של המשיב ושל האחרים לדחות את הדיון לתחילת שנת המשפט, על מנת שיהיה סיפק בידם ללמוד את החומר.

ביום 1.9.09 התקיימה ישיבה שלישית בתיק, שאליה לא התייצבה באת-כוחו דאז של המשיב, שהצהיר כי החליף סניגור. בהחלטתו מאותו יום, שחרר בית המשפט את באת-כוחו הקודמת של המשיב מהייצוג, ונקבע כי התיק ייקבע לתשובה לכתב האישום ליום 24.9.09. כן נקבעו מספר מועדים לדיוני הוכחות בתאריכים 8.11.09, 9.11.09 ו- 10.11.09.

הדיון שנקבע ליום 24.9.09 נדחה מטעמי בית המשפט ליום 29.9.09, בו התקיימה הישיבה הרביעית בתיק. בא-כוחו של המשיב כפר באשמה וביקש להעביר תגובה בכתב, ונקבע כי התגובה תוגש בכתב עד ליום 11.10.09.

בישיבת שנקבעה ליום 8.11.09 לשמיעת ראיות, לא התייצב בא-כוחם של האחרים עקב מחלה. בדלית ברירה, ביטל בית המשפט את מועדי ההוכחות שנקבעו, ונקבעו מספר מועדים חלופיים לשמיעת הראיות: 26.11.09, 29.11.09 ו- 8.12.09.

הדיון שנקבע ליום 29.11.09 בוטל לבקשת בא-כוחם של האחרים בשל חג הקורבן ובמקומו נקבעה ישיבה ליום 1.12.09. ישיבה זו נדחתה ליום 6.12.09 לבקשת המדינה, עקב השתלמות הפרקליטים השנתית באילת.

8.

ביום 26.11.09 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, במהלכה נשמעה, בין היתר, עדותו של עד המדינה. לאחר מכן התקיימו ישיבות הוכחות ברצף ביום 6.12.09 וביום 8.12.09, במהלכן נמשכה שמיעת עדותו של עד המדינה ונשמעו 3 עדי תביעה נוספים. ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 20.12.09 בוטלה עקב מחלתו של בא כוח המשיב. ישיבות הוכחות נוספות נתקיימו ביום 27.12.09 ו- 29.12.09 ובמהלכן נשמעו 12 עדי תביעה. ביום 10.1.09 התקיימה ישיבה נוספת, נשמעו עדי תביעה נוספים והסתיימה פרשת התביעה. המשך הדיון נקבע לשמיעת פרשת ההגנה ליום 27.1.09 וליום 1.2.10.

דיון והכרעה

9.

השאלה הצריכה לענייננו היא האיזון הראוי בין חזקת החפות וזכותו לחירות של המשיב לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ולהבטיח את ניהולו התקין של ההליך.

המשיב עצור מזה כתשעה חודשים וזו הבקשה הראשונה להארכת מעצרו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. כפי שעולה מהסקירה דלעיל, פתיחת המשפט התעכבה שלא בעטיו של בית המשפט

אלא בעטיו של המשיב שהחליף ייצוג, ומספר ישיבות נדחו בשל נסיבות הקשורות בבא כוח המשיב ובבא כוחם של האחרים. המשפט מתנהל

בקצב משביע רצון, כמעט "מיום ליום", ונראה כי תוך החודש הקרוב תסתיים שמיעת הראיות.

10.

דומה כי תורתו-אומנותו של המשיב במעשי נוכלות ותרמית, ואין לי אלא להפנות לגזר הדין שניתן בעניינו ביום 3.12.07 בת.פ. (שלום ת"א) 7007/06

בו הוגדר על ידי בית המשפט כ"נוכל וזייפן שסכנתו לציבור גדולה". על מסוכנותו של המשיב לציבור ניתן ללמוד, בין היתר, מריבוי מעשי התרמית המיוחסים לו בכתב האישום, ואלו נעשו בתחכום, בשיטתיות, לאורך תקופה ממושכת וביחד עם אחרים. לכך יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי בעבירות דומות, ואם לא די בכך, הרי שהעבירות הנוכחיות המיוחסות לו בוצעו בעוד הוא שוהה במעצר בית בגין עבירות דומות בגינן הורשע בת.פ. 7007/06 הנ"ל, ותוך שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה.

11.

בנסיבות אלה, בהתחשב בקצב התקדמות הדיונים במשפט ובנקודת הזמן בה נמצא המשפט, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים החל מיום 23.1.10, או עד למתן פסק דין בת"פ 2226/09 ב בית משפט השלום בירושלים, לפי המוקדם.