בש"פ 1920/09 פלוני נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט נויטל) מיום 26.2.09, בגדרה נדחתה בקשת העוררת למתן צו אשפוז על פי סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991.

ב.

העוררת נחקרה בחשד לביצוע רצח. ביום 26.12.08 הובאה בפני בית משפט השלום בתל-אביב (השופט אפרתי), אשר החליט על מעצרה ושליחתה להסתכלות פסיכיאטרית בבית-חולים "אברבנאל". ביום 18.1.09 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב חוות דעת ראשונית בעניינה של העוררת מטעם הפסיכיאטר המחוזי. בחוות דעת זו נקבע כי העוררת אינה נמצאת במצב פסיכוטי, וכשרה היא לעמוד לדין.

ג.

כנגד העוררת הוגש ביום 18.1.09 כתב אישום המייחס לה עבירת רצח. העוררת טרם השיבה לכתב האישום, והתיק נקבע להמשך דיון ביום 29.3.09. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לעצור את העוררת עד תום ההליכים. בית המשפט (השופט נויטל) החליט לשלוח את העוררת לתקופת הסתכלות נוספת לשם השלמת חוות הדעת באשר למצבה הנפשי בעת האירועים המיוחסים לה. העוררת הוחזרה למרכז הרפואי "אברבנאל" לשם השלמת הסתכלות, ולמחרת הוחזרה לבית הסוהר נוה תרצה, שם הוחזקה בהפרדה ותחת השגחה קפדנית. ביום 27.1.09 נבדקה העוררת על-ידי פסיכיאטר מטעמה, ד"ר גל שובל, אשר מצא כי העוררת סובלת מפסיכוזה פרנואידית פעילה ומצויה במצב אבדני, והמליץ על אשפוזה בהקדם במחלקה לבריאות הנפש. ביום 30.1.09 יידע בא כוח העוררת את צוות הסוהרים בבית הסוהר על עיקר ממצאיו של ד"ר שובל, וביקש כי העוררת תקבל טיפול פסיכיאטרי המתאים למצבה. במהלך סוף השבוע שהחל ביום 6.2.09 ביצעה העוררת ניסיון התאבדות, אשר כתוצאה ממנו הועברה באופן דחוף לבית החולים בבית הסוהר "מגן", במרכז לבריאות הנפש מב"ן.

ד.

ביום 9.2.09 הגיש בא כוח העוררת לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאשפוז העוררת לפי סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש, הקובע כי בית המשפט רשאי לצוות שהמעצר יהיה בבית חולים ככל שהוא סבור כי העצור חולה ומצבו מצריך אשפוז. ביום 11.2.09 התקיים דיון בבקשת האשפוז, ובית המשפט הורה על מתן חוות דעת משלימה מטעם הפסיכיאטר המחוזי, בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר שובל. במסגרת זו, נשלחה העוררת לאשפוז נוסף במרכז הרפואי "אברבנאל", ולאחריו נשלחה חזרה לבית הסוהר נוה תרצה. ביום 26.2.09 הוגשה חוות הדעת המשלימה, ובה קבע הפסיכיאטר המחוזי כי העוררת היא מניפולטיבית ופועלת להעצים את מצבה הנפשי על מנת להימנע מעמידה לדין, וכי מצבה אינו מצדיק אשפוז.

ה.

ביום 26.2.09 התקיים דיון נוסף בבקשה לאשפוז במסגרת המעצר, ובית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שראוי כי ההכרעה בין חוות הדעת של המומחים בתחום הנפש, הן לעניין אשפוז והן לעניין יכולתה לעמוד לדין, תיעשה על-ידי ההרכב הדן בתיק העיקרי. המשיבה הודיעה לבית המשפט כי בכוונתה להגיש בקשה להקדים את הדיון הקבוע בתיק העיקרי, ובינתיים הורה בית המשפט למפקדת נוה תרצה כי בתקופת הביניים עד למועד הדיון תוחזק המשיבה תחת השגחה ופיקוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. כן הורה בית המשפט לעקוב בצורה דקדקנית אחר מצבה של העוררת, שמא יתעורר הצורך בהתערבות רפואית נפשית כלשהי. ככל שיהיה צורך בכך, ניתנה רשות להוציא את העוררת ממקום מעצרה.

ו.

העוררת טוענת כי שאלת האשפוז במהלך הליך פלילי לפי סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש אינה כזו שהרכב בית המשפט המחוזי הדן בתיק העיקרי אמור לדון בה, אלא אמורה היא להידון בפני שופט הדן בבקשות מעצרים ובתנאי המעצר במהלך ההליך הפלילי. עוד נטען, כי בקיומן של שתי חוות דעת סותרות, אין בית המשפט יכול להעדיף אחת על פני האחרת ללא זימון של נותני חוות הדעת לעדות, מקום שמדובר במי שכבר ביצע ניסיון אבדני במעצרו, על בית המשפט להעדיף כפתרון ביניים את חוות הדעת הקובעת כי העוררת סובלת ממצב פסיכוטי פעיל, וכי היא זקוקה לאשפוז בבית החולים.

ז.

בדיון טען עו"ד גת כי בנוסף להוראת הדין – סעיף 16 לחוק – שלפיה הדיון באשפוז במעצר הוא בבית המשפט שציוה על המעצר, צפוי הדיון בנושא הפסיכיאטרי בהרכב העיקרי להימשך זמן רב יחסית, וכאן המבוקש הוא צעד מיידי. עוד נטען, כי גם בשבת האחרונה-28.2.09-הצליחה העוררת לבצע ניסיון אבדני נוסף, חרף ההשגחה, ואחר כך הוחזקה שעות רבות בבידוד.

ח.

באת כוח המדינה ציינה כי לשיטתה אין המדובר בחוות דעת סותרות בנושא הפסיכיאטרי, אלא בחוות דעת מאוחרת יותר של הפסיכיאטר המחוזי, המבוססת על הסתכלות ממושכת ועמוקה יותר מזו שנאפשרה לד"ר שובל. אכן-נאמר- גם למדינה חשש מסוים שהעוררת זקוקה לתנאי אשפוז, אך החלטת בית המשפט הייתה נכונה, כיון שלנוה תרצה, מקום מעצרה של העוררת, מגיע פסיכיאטר מדי שבוע, ואם יש צורך ניתן להזעיק פסיכיאטר בדחיפות ממב"ן, שהוא במקום סמוך. לגופם של דברים נאמר, כי המדובר על דיון קרוב בהרכב בבית המשפט המחוזי (11.3.09), ועל כן ניתן להמתין לו. עם זאת התרשמתי, כי ככל הנראה אין מחלוקת על כך שגם בית המשפט הדן במעצר יכול להידרש לנושא.

ט.

הצדדים נחלקו בשאלה אם ניתן לאשפז את העוררת במב"ן. לדעת עו"ד גת, אף שהדבר אפשרי עקרונית, אין לו מקום בהיעדר מחלקה נפרדת לנשים והחשש לניצול מיני, נוכח רקעה הקשה של המבקשת.

י.

לבקשתי, עדכנה באת כוח המדינה, כי אכן בשבת 28.2.09 עשתה העוררת ניסיון אבדני על-ידי כריכת גרביים על צווארה. רופאת בית הכלא הנחתה את הסוהרים כיצד לפעול, וביום 1.3.09 נבדקה העוררת על-ידי פסיכיאטרית ממב"ן, שסברה כי אין מצב העוררת מצריך אשפוז; היא הורתה להפעיל "נוהל השגחה" המופעל בקשר לעצור/אסיר המאיים באבדנות. נאמר גם כי קיימת הפרדה בין נשים לגברים במב"ן (תנאים נפרדים), וכן מוצמדת לנשים סוהרת למשך 24 שעות ביממה; מעת לעת שמאושפזות במחלקה הפסיכיאטרית שם נשים, וגם היום ישנה אשה אחת.

יא.

בתגובת בא כוח העוררת נאמר, כי זהו ניסיון אבדני שני, והוא בוצע לאחר קביעת בית המשפט בקשר להשגחה; תנאי ההשגחה, כך נטען, לא השתנו, וגם הניסיון האבדני בוצע בהיותה בחדר ובו מצלמות במעגל סגור וסוהרת, המסיירת מדי 10 דקות. על כן אין מסגרת הפיקוח מספקת להשגחה נדרשת. לעוררת גם רגישות מיוחדת במפרקתה וסכנת הפגיעה על-ידי נסיון תליה-גדולה. אשר לנשים במב"ן, הקושי הוא לא בתאים הנפרדים אלא בשאר חלקי המחלקה בהם מצויים יחדיו נשים וגברים, להבדיל מבית חולים פסיכיאטרי בו המחלקות נפרדות. עוד נאמר, שאשפוז נשים במב"ן הוא חריג, ניצול מיני, מכל מקום, אפשרי שם בשל ההסתובבות הכללית בתוך המתחם.

הכרעה

יב.

לאחר העיון סבורני כי ככל שלפי שעה לא הוחלט על אשפוז העוררת, יש מקום לדיון שיפוטי מחודש בשאלה זו, ובהקדם האפשרי, כמשאלת המבקשת. הטעם הוא הניסיונות האבדניים והשאלה אם בית הסוהר מתאים להמשך החזקתה של המבקשת, אם לאו, או שמא יש צורך באשפוז במב"ן או בבית חולים. ברי כי איני מביע דעה על תוצאות הדיון הרפואי.

יג.

אשר לשאלת הפורום, דומני שאין מחלוקת ממשית בין הצדדים, שסעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש מאפשר לבית המשפט הדן במעצר לדון באשפוז. שפתי המחוקק ברור מיללו, קרי (סעיף קטן (א)):

"ציווה בית משפט על מעצרו של אדם והוא סבור, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם העציר או מטעם התובע...ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, כי העצור חולה וכי מצבו מצריך אשפוז, רשאי בית המשפט לצוות שהמעצר יהיה בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף פסיכיאטרי בבית סוהר".

ברי, אם כן, כי בית המשפט העוסק במעצר רשאי לדון בסעיף זה. המילים "ציווה בית משפט על מעצרו של אדם" אף מטעימות במיוחד את "הפה שעצר הוא הפה שאשפז", רוצה לומר, את הזיקה המתקיימת בין דיון המעצר לדיון באשפוז העצור. יתר על כן, הדעת נותנת כי ככל שמדובר בהליך מעצר נמשך, באה הסוגיה לפני בית המשפט הדן במעצר.

יד.

האם גם ההרכב הדן בתיק העיקרי רשאי לדון באשפוז במסגרת מעצר? זהו, כמובן, ההרכב שעליו לקבוע, לפי סעיף 15, אם מסוגל הנאשם לעמוד לדין (ס"ק (א)) או מה היה מצבו הנפשי בשעת מעשה העבירה (ס"ק (ב)).

טו.

לכאורה לשון החוק אינה מונעת מבית המשפט לדון באשפוז במעצר גם בהרכב, שהרי ככלל באותו "בית משפט" עסקינן, ומדברים אנו בבית המשפט כמוסד .

טז.

לדידי, מבלי לטעת מסמרות שכן עלי ליתן החלטה מהירה בשל קוצר הזמן, המקרה הרגיל הוא ששופט המעצרים ידון בעניין אשפוז במעצר, מה גם שלא אחת נדחה המשפט העיקרי למועד רחוק, וגם מתעוררת שאלה- במקרים מסוימים- של הצגת רישום פלילי קודם בפני הדנים בתיק העיקרי. אך במקרה שבו שיקולי יעילות שיפוטית, בשל דיון מוקדם בתיק העיקרי העוסק ממילא גם בנושא הפסיכיאטרי, מצדיקים לקיים את הדיון בהרכב התיק העיקרי – אין מניעה לכך מבחינת התכלית.

יז.

במקרה דנא נמסר כי הדיון בהרכב העיקרי בנושא הפסיכיאטרי קבוע עתה ליום 11.3.09. בנסיבות אלה, ובהנחה שלא ישתנו, מתבקש ההרכב הנכבד לפתוח תחילה בבירור שאלת האשפוז העכשווי המבוקש, ואני ער לכך שהיא כרוכה בשאלת הכשירות לעמוד לדין- אך היא אינה זהה לה. הרי יתכן להלכה צורך באשפוז מיידי בלא פגיעה ביכולת לעמוד לדין, וכמובן איני עוסק כאן בשאלת האחריות בשעת המעשה. בדיון יישמעו, כך הדעת נותנת, הפסיכיאטרים השונים.

י"ח.

ככל שהדיון לא ייערך ביום 11.3.09 מסיבה כלשהי, או ככל שיהא צורך בדיון במועד מוקדם יותר בנסיבות אקוטיות, חלילה, ידון שופט המעצרים על אתר.

י"ט.

למען הסדר הטוב אשוב ואסקור בקצרה את חוות הדעת הרפואיות: (1) חוות הדעת של המרכז הרפואי אברבנאל לקראת הדיון מיום 18.1.09, שנתבססה על היסתכלות ועבודת צוות רב-מקצועי, איבחנה אצל העוררת הפרעת אישיות גבולית, ללא מצב פסיכוטי, ויכולת לעמוד לדין (הערה טכנית: תאריכי כתיבתן של חוות הדעת אינם ברורים מן המסמך).

(2) מנגד סבר ד"ר שובל מטעם העוררת בחוות דעת מיום 29.1.09, כי לעוררת מצב פסיכוטי פעיל ואינה כשירה לעמוד לדין, וזקוקה היא לטיפול פסיכיאטרי נוגד פסיכוזה. הוא המליץ, על הגעתה למב"ן לטיפול תרופתי.

(3) חוות הדעת המשלימה של מרכז "אברבנאל" לקראת הדיון ביום 18.2.09 עסקה בעניין האחריות בשעת מעשה, וקבעה שמצב העוררת הגיע לידי מצוקה נפשית מתמשכת, אשר השפיעה משמעותית על קבלת ההחלטות "והגבילו את מידת יכולתה (אם שלא עד כדי חוסר יכולת של ממש) להימנע מעשיית המעשה המיוחס".

(4) חוות הדעת המשלימה של מרכז "אברבנאל" לקראת הדיון ביום 24.2.09 לא קיבלה את מסקנות הד"ר שובל, ולפיה התנהגות העוררת מושפעת מההליכים המשפטיים ו"על מנת להימנע מעמידתה לדין ומעונש. מפגינה התנהגות מניפולטיבית המאופיינת על ידי אגרבציה מכוונת של סימפטומים (ואף התחזות בחלק מהם), איומים בהתאבדות ונסיונות אבדניים".

כ"ג.

זהו אם כן המתוה שיהא לנגד עיני בית המשפט, וכאמור הוא מתבקש להידרש תחילה לנושא הצורך באשפוז, תוך שמיעת הרופאים. אשר למיקום האשפוז במקרה שיוחלט עליו – נראה לי כי ישנו עדיין סימן שאלה באשר לעירוב המינים ב"שטח המשותף" במב"ן, להבדיל מהתא הסגור שבו יש הפרדה. סעיף 16 מאפשר את כל האופציות. הנושא טעון ליבון בבית המשפט המחוזי בדיון.

כ"ד.

הערר מתקבל חלקית כמפורט בפסקאות י"ב, י"ז ו י"ח למעלה, קרי דיון בנושא האשפוז במסגרת התיק העיקרי בדחיפות, אך ככל שלא יתקיים הדיון מסיבה כלשהי, או במקרה צורך מיידי-ידון שופט המעצרים.