בש"פ 1935-24 בש"פ 1935-24

1.לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) מיום 13.2.2024 במ"ת 65498-11-23 בה הורה בית המשפט על מעצרו של הערר עד תום ההליכים. בקצירת האומר יצוין כי כתב האישום הוגש כנגד 11 נאשמים כאשר ביחס לעורר מייחס לו כתב האישום שלושה ניסיונות לבצע עסקה בנשק שלא כדין.

העורר טוען כי לא היה מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים, וזאת ממספר טעמים. ראשית, הוא ציין כי אין בהחלטתו של בית המשפט דיון בשאלה האם העובדות המיוחסות לעורר בכתב האישום עולות כדי ניסיון או שמא מדובר בהכנה בלבד. שנית, נטען כי עבירות הנשק המיוחסות לעורר הן ברף הנמוך של עבירות נשק. עוד הוסיף בא-כוח העורר וציין כי חלף פרק זמן של שישה וחצי חודשים מאז ביצוע המעשים האחרונים המיוחסים לעורר ועד למעצרו, ללא טענה כי בפרק הזמן הזה הוא ביצע עבירות נוספות. כן צוין שהעורר מצוי במעצר כבר ארבעה חודשים וכי ההליך המשפטי בו מעורבים כאמור 10 נאשמים נוספים עתיד לארוך זמן רב. מעבר לכל אלה הפנה בא-כוח העורר לתסקיר שירות המבחן אשר לאחר דיון בסיכונים ובסיכויים הגיע בסופו של דבר למסקנה לפיה ניתן לשחרר את העורר לבית הוריו ברהט.

מנגד, טענה באת כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר. היא ציינה כי די בעובדות נושא כתב האישום המשקפות עסקאות שלמות מבחינה חוזית, כדי להצדיק את המסקנה לפיה ניתן לייחס לעורר עבירות של ניסיון לבצע עסקאות בנשק. עוד צוין כי הכלל בעסקאות בנשק הוא מעצר עד תום ההליכים, וכי העורר לא הבהיר מדוע יש לסטות מהכלל בעניינו. זאת בין היתר לאור עברו הפלילי הכולל עבירות של סיוע בסחר בסמים, ולאור העובדה שגם שירות המבחן התייחס בתסקיר להערכתו בדבר סיכון להתנהגות בעייתית ופורצת גבולות בעתיד מצדו של העורר.

2.לאחר שעיינתי במכלול החומר בתיק ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערר. אכן לעורר מיוחסים עבירות חמורות מאוד, כאשר בשלושה מקרים שונים פנה אליו הנאשם 1 כדי שהוא יסייע לו להשלים עסקאות של מכירת נשק. אין צורך להרחיב את הדיבור על הסכנה החמורה הכרוכה בעסקאות כאלה, שלו היו מושלמות היו עלולות להביא לתוצאות הרות אסון. יחד עם זאת, במדרג עבירות הנשק שניתן לייחס לנאשמים, החומרה הכרוכה בחלקו הנטען של העורר היא חומרה פחותה יחסית, וזאת מאחר שאין טענה שהעורר עשה שימוש בנשק, נשא נשק או אף החזיק בנשק. נראה כי משום כך, היה אף בית משפט קמא סבור שמן הראוי לבחון את האפשרות לשחרר את העורר בתנאים והוא הפנה את העורר לקבלת תסקיר של שירות המבחן לצורך כך.

כפי שצוין, המסקנה הסופית של שירות המבחן הייתה כי ניתן לשחרר את העורר לבית הוריו ברהט. שירות המבחן הגיע למסקנה זו, חרף ההערכה שלו בדבר הסיכונים להישנות התנהגות עבריינית אצל העורר; לאור נכונותו של העורר להשתלב בטיפול; כמו גם לאור ההערכה שלו את המפקחים שהוצעו על ידי העורר – מפקחים שמתיאוריהם עולה גישה סמכותית, רצינית ומותאמת כלפי העורר לצורך בפיקוח הדוק תוך הצבת גבולות ברורים וחד משמעיים. שירות המבחן העריך שהמפקחים יצליחו לבסס הפחתת הסיכון הנשקף מהעורר.

שירות המבחן הוא כידוע הגוף המקצועי שיש משקל להערכתו בדבר האפשרות להפחתת הסיכון, זאת למרות שההחלטה הסופית היא כמובן החלטה של בית המשפט.

מעבר להמלצה החיובית של שירות המבחן, יש להביא בחשבון את העובדה שמאז ביצוע העבירות ועד למעצרו של העורר חלף פרק זמן של כחצי שנה בו היה העורר משוחרר ללא תנאי ואין טענה שבתקופה זו העורר ביצע עבירות כלשהן. כן יש להביא בחשבון את העובדה שהעורר נמצא במעצר מאחורי סורג ובריח פרק זמן של ארבעה חודשים כשאין זה מן הנמנע שההליך המשפטי בעניינו יארך זמן רב.

3.כאשר משכללים את כל הנתונים הללו, ולאור מצוות המחוקק לבחון בכל מקרה את האפשרות להורות על שחרור של נאשם בתנאים שפגיעתם בחירותו פחותה, אם יש בתנאים אלה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו, אני סבורה כי ניתן במקרה דנן להורות על מעצר של העורר בתנאים של פיקוח אלקטרוני כשהמפקחים יהיו המפקחים אשר צוינו בתסקיר שירות המבחן. מבחינה זו הערר מתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את התנאים להעברתו של העורר למעצר בפיקוח במקום המוצע וזאת לאחר קבלת חוות דעת בדבר היתכנות התקנת פיקוח אלקטרוני במקום המוצע.

עד החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי, יישאר העורר במעצר.