בש"פ 1620-24 בש"פ 1620-24

1.לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), המופנה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) ב-מ"ת 65498-11-23 מיום 13.2.2024, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו.

2.נגד העורר ו-10 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן המונה 11 אישומים, השני שבהם רלוונטי לעורר. בתמצית יתואר, כי על פי המתואר באישום השני, העורר ונאשם 1 בכתב האישום המתוקן ניסו לא פחות מ-7 פעמים לבצע עסקאות בכלי נשק ותחמושת. זאת, במסגרת שיחות שנערכו ביניהם באמצעות היישומון "WhatsApp". בגין מעשיו, יוחסו לעורר ריבוי עבירות של ניסיון לעבירות בנשק (עסקה אחרת) לפי סעיפים 144(ב2) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1997.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו, שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי קיימת חולשה ראייתית שמצדיקה את בחינתה של חלופת מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי קבע כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית שאין בה כרסום משמעותי. בפרט, צוין כי העורר קשר את עצמו למספר הטלפון שעמו נוהלו השיחות בעניין הנשקים; וכן אישר כי נאשם 1 הציע לו כלי נשק במספר הזדמנויות.

ביחס לקיומה של עילת מעצר, בית המשפט המחוזי עמד על כך שעל פי המדיניות שהותוותה בפסיקתו של בית משפט זה בעבירות נשק, נקודת המוצא היא מעצר מאחורי סורג ובריח. זאת, שכן, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות בעבירות מעין אלה, אלא במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. אשר לעניינו הפרטני של העורר, נקבע, כי למרות שהוא נעדר עבר פלילי ותסקיר המעצר המליץ על שחרורו לחלופה – לא הובאו נסיבות חריגות ויוצאות דופן שמצדיקות סטייה מהמדיניות האמורה. הודגש, כי חלופה המעצר שעליה הומלץ בתסקיר "מחזירה את המשיב [העורר – י' א'] לסביבתו הטבעית בכתובת הוריו, היכן שהתגורר עובר למעצרו, ולמקום בו מנהל קשרים שוליים".

4.מכאן הערר שלפניי. לטענת בא-כוח העורר בכתב ובדיון לפניי, בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא אימץ את המלצת תסקיר המעצר בדבר שחרורו לחלופת מעצר. בתוך כך, בא-כוח העורר הצביע על כך שהעורר יליד שנת 2004, נעדר עבר פלילי, שאינו מאופיין "בדפוסים עברייניים ואלימים מקובעים". עוד עמד על התרשמות תסקיר המעצר מהמפקחים שהוצעו. כן נטען כי חלקו היחסי של העורר בביצוע העבירות אינו משמעותי בהשוואה לנאשם 1; וכי מדובר בעבירה של ניסיון בלבד, מבלי שיש נתון כלשהו המלמד כי העסקאות יצאו מן הכוח אל הפועל. כמו כן, בא-כוח העורר הפנה להחלטות בית משפט זה, ובכללן להחלטה ב-בש"פ 1935/24 (השופטת ר' רונן) מיום 12.3.2024, שבמסגרתה נאשם 8 בפרשייה דנן שוחרר לחלופת מעצר וזאת חרף קיומו של עבר פלילי בעניינו (להלן: החלטת השופטת רונן).

מנגד, באת-כוח המשיבה טענה בדיון לפניי כי חלקו של העורר בעבירות שיוחסו לו אינו פסיבי בלבד, וכי יש לו "מעורבות עמוקה בנשק הבלתי חוקי". הדבר נלמד, בין היתר, מהעובדה שנאשם 1 פנה לעורר כאל מי שביכולתו למכור נשק התקפי. אשר לתסקיר המעצר, נטען כי ההתרשמות מהעורר היא שמדובר ב"אדם אימפולסיבי שחבר לחברה שולית, שמתקשה לקבל החלטות ושפועל מתוך רצון לרצות אחרים", כלשון באת-כוח המשיבה. משכך, קשה ליתן אמון בחלופת המעצר המצויה במקום שבו העורר התחבר לאותה חברה שולית. אשר להחלטת השופטת רונן, נטען כי יש מקום לאבחן בין עניינו של העורר לבין זה של נאשם 8, בפרט מאחר שלאחרון מיוחסת מעורבות ב-3 עסקאות בלבד.

5.דין הערר להידחות. העבירות שמיוחסות למבקש מקימות נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם להוראות סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק המעצרים. זה מכבר, נקבע כי עבירות נשק מלמדות על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות (ראו למשל: בש"פ 968/22 ח'וויס נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (16.2.2022)).

נסיבות מעין אלה אינן מתעוררות במקרה דנן. על פי כתב האישום המתוקן, העורר היה מעורב, בשורה של מקרים, בניסיון לביצוע עסקאות נשק. אף אם חלקו של נאשם 1 גדול או משמעותי מחלקו של העורר – אין בכך כדי למעט מהמסוכנות שנשקפת ממנו. מהמתואר בכתב האישום המתוקן אכן ניתן ללמוד, כטענת באת-כוח המשיבה, כי לעורר מעורבות ממשית בעסקי הנשק הבלתי חוקי. כמו כן, ראוי לציין כי בשלב זה, כאשר מעשיו של העורר נלמדים מהתכתבויותיו עם נאשם 1, ובהיעדר הסבר טוב מצידו למעשיו, התחושה היא ש"רב הנסתר על הגלוי" בעניינו.

6.נוסף על האמור, אומנם בתסקיר המעצר הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר; אולם, כפי שנקבע פעמים רבות, המלצות שירות המבחן אינן כובלות את בית המשפט או מחליפות את שיקול דעתו (ראו למשל: בש"פ 1665/24 מלניקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (10.3.2024)). בפרט, ראוי לציין כי התסקיר שהוגש בעניינו של העורר עומד על מאפייניו האישיותיים ובכללם נטייתו לאימפולסיביות, וכן על חבירתו לחברה שולית. על רקע זה, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בשים לב לכך שהחלופה שהוצעה בעניינו מחזירה אותו לסביבה שבה ניהל את אותם קשרים שוליים, לא מתקיימות הנסיבות החריגות שמצדיקות שחרור ממעצר מאחוריי סורג ובריח בעבירות מעין אלה.

7.סוף דבר: הערר נדחה.

יחד עם זאת, היה ומשפטו של העורר לא יסתיים תוך 4 חודשים מהיום, יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר ביחס להמשך מעצרו.