בש"פ 1938/09 מדינת ישראל נ. נאדר עיבדייה

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים יום החל מיום 10.3.09 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 528/08 בבית משפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 10.6.08, מייחס למשיבים ולשני נאשמים נוספים, עבירה של ניסיון לרצח של רמזי אבו סרחאן (להלן

המתלונן ), על הרקע הקשה והמפוקפק הקרוי "חילול כבוד המשפחה". על פי הנטען בכתב האישום, במהלך מאי 2008 פרץ ויכוח בין ג'ומאנא עיבידיה (להלן ג'ומאנא ), אחותו של המשיב 1 ובתו של המשיב 2, לבין בעלה (נאשם 4 בכתב האישום). על רקע הויכוח חזרה ג'ומאנא לשהות בבית הוריה, שם נרקם קשר טלפוני בינה לבין המתלונן. גם לאחר חזרתה של ג'ומאנא לבית בעלה המשיך המתלונן להתקשר אל מכשיר הפלאפון של ג'ומאנא, ובעקבות כך נשלחה חזרה לבית הוריה, שם נחקרה על-ידי המשיב 1 ואחד הנאשמים האחרים אודות שיחות הפלאפון. במהלך חקירה זו התבררה זהותו של המתלונן כבעל שיחות הפלאפון. נטען כי המשיבים, יחד עם הנאשמים האחרים, קשרו קשר לרצוח אותו על רקע קשר זה. על פי כתב האישום, ב-27.5.08, בשעות הלילה המוקדמות, המתינו המשיבים ויתר הנאשמים למתלונן בשני רכבים בכניסה לג'בל מוכבר. כאשר הגיע לשם המתלונן ברכב, יחד עם אחיו ובן דודו, חסמו המשיבים ויתר הנאשמים את הכביש ברכבם ומנעו מרכבו של המתלונן לעבור. בשלב זה, יצאו כנטען משיבים 1 ו-3, יחד עם שני נאשמים אחרים, מרכבם בעודם מצוידים בסכינים, ושלפו את המתלונן מרכבו תוך הכאתו באגרופים ובבעיטות. בהמשך, הרחיקו המשיב 1 ונאשם אחר את המתלונן מהרכב, והמשיב 1 דקר את המתלונן - שהוחזק מאחור על-ידי האחר - בבית החזה משמאל. לאחר מכן המשיכו המשיב 1 והאחר להכות את המתלונן. במהלך כל האירוע המתואר נכח המשיב 2 באחד מכלי הרכב, כנטען, ולאחר האירוע ברחו כל הנאשמים מהמקום.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, והתקבלה ביום 24.6.08 (החלטת השופט סובל בב"ש 4694/08). נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת נוכחותם ומעורבותם של המשיבים באירוע, וכי נוכח חומרתו הבולטת של המקרה, הנובעת כנטען מתכנון התקיפה מראש ומהתארגנות כחבורה, אין בנמצא חלופה ראויה להבטחת המתלונן והציבור מפני מסוכנות המשיבים. ביום 3.8.08 נדחה ערר שהגיש משיב 2 על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 6542/08, השופט דנציגר), תוך שנקבע כי תפקידו של המשיב 2 באירועים לא היה פסיבי בלבד, וכי נוכח מעורבותו בתכנון האירוע ועל רקע עברו הפלילי המשמעותי, אין לאיין את מסוכנותו על ידי חלופת מעצר.

ד.

בבקשה נטען כי העיכוב בתחילת משפטם של המשיבים נבע מדחיות שהתבקשו מטעם המשיבים לצורך הסדרת ייצוגם, וכן בשל משא ומתן בין הצדדים להסדר טיעון, אשר לא צלח בעניינם של המשיבים (אך הביא להסדר עם שני נאשמים אחרים בפרשה). קבועים עתה שני מועדים קרובים לשמיעת ההוכחות בתיק, לימים 22.3.09 ו-23.3.09. כן נטען, כי נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיבים וכיון שהמניע לביצוע המעשים, "חילול כבוד המשפחה", עודו קיים - לא קהתה מסוכנותם עם חלוף הזמן.

ה.

בדיון טען בא כוח המדינה, כי הואיל והסניגורים הודיעו שכוונתם לחקור אך שבעה מעדי התביעה, מאמינה המדינה כי במועדים הקבועים לחודש זה יישמעו כל עדי התביעה.

ו.

עו"ד המבורגר טען בשם המשיבים, כי ככל שהמדובר במשיב 2, אין טענה לפעולה פיסית שלו בפרשה; הוא ישב ברכב ותו לא. נקודת האיזון - כך נטען - נעה, במקרה של משיב זה למצער, כך שדי בהארכת מעצרו לשלושים יום כדי לברר היכן הדברים עומדים.

ז.

לאחר העיון סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה. תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך. תולדות התיק תוארו מעלה, ולפיהן אין לתלות בבית המשפט טרוניה בדבר ההימשכות. עם זאת, אציין כי מן הראוי שייקבעו מועדי דיונים קרובים בהמשך, לשם סיום התיק בהקדם האפשרי.

ח.

עו"ד המבורגר שם בדבריו דגש על משיב 2 תוך הטעמת הפסיביות שלו בעת אירוע העבירה, שעה שישב ברכב. ואולם, בית המשפט המחוזי בהחלטת השופט סובל מיום 24.6.08, ובית משפט זה בהחלטת השופט דנציגר מיום 3.8.08, הטעימו גם את חלקו בשלבים שקדמו לאירוע עצמו. מכל מקום, בנסיבות סבורני כי יש לקבל את הבקשה לגבי שני המשיבים.

ט.

הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים ומוקדמים ככל הניתן.

י.

מעצר המשיבים מוארך איפוא ב-90 יום מיום 10.3.09 או עד מתן פסק הדין בתיקם.