בש"פ 1940/05 משה כהן עו"ד נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה על פי סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן - חוק בתי המשפט או החוק ) ל"ביטול עונשים" שעניינה בקשת המבקש, עורך-דין במקצועו, לבטל הוצאות שהוטלו עליו בהליך אזרחי אותו ניהל בבית משפט השלום בקרית גת. לטענת המבקש, באותו הליך ניתנו חמש החלטות שהטילו עליו הוצאות בסכומים גבוהים. ההוצאות הוטלו בגין דחיית בקשתו להפסקת התובענה ללא הוצאות; דחיית בקשתו לפסילת בית המשפט; החלטה שניתנה בשל סירובו של המבקש להישמע להוראות בית המשפט, דבר שגרר את ביטול המשך הדיון לאותו יום; החלטה על הוצאות המשפט בתיק עצמו (לאחר שהמבקש מחק מיוזמתו את התובענה); ובקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטות האמורות (לנוכח הגשת ערעור). סך כל הסכומים שהושתו על המבקש מסתכמים ב- 14,000 ש"ח. לדברי המבקש, פעל בית המשפט בחוסר סמכות שעה שהשית עליו הוצאות אלה, שכן למעשה מדובר בקנסות שהוטלו מכוח סעיף 72 לחוק בתי המשפט, אך מכיוון שהמבקש הנו עורך-דין המייצג את עצמו, הרי שלא ניתן להטיל עליו קנסות אלה לאור הוראת סעיף 72(ג) לחוק, הקובע כי "סעיף זה לא יחול על מי שנתון באותו עניין לשיפוט משמעתי על פי חוק לשכת עורכי הדין, והוא נמצא באולם בית המשפט לרגל תפקידו".

2.המשיבה 2, בתגובה לבקשה, טוענת כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט שכן על החלטות בית המשפט הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עוד היא טוענת, כי הוראת סעיף 72(ג) לחוק חלה על המבקש שכן בתיק זה הוא משמש כבעל דין ולא כעורך-דין.

3.עיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיבה. באתי למסקנה כי דינה להידחות. ראשית, הבקשה לוקה בשיהוי כבד. ההחלטה הראשונה אותה מבקש המבקש לבטל ניתנה עוד בחודש ינואר 2004, ואילו ההחלטה האחרונה ניתנה בסוף חודש נובמבר 2004. במצב דברים זה, היה על המבקש להגיש בקשתו בסמוך למועד נתינתן של ההחלטות האמורות. לגופם של דברים, עיון בהחלטות בית המשפט מלמד כי מרבית החיובים הנם חיובים רגילים הניתנים כנגד בעל דין שבקשתו נדחית. אין בהם משום קנס. עיון באותן החלטות מלמד כי בית המשפט לא פעל מכוח סעיף 72 לחוק במקרים אלה, וממילא לא הגיש הודעה על כך לנשיא בית המשפט העליון כמתחייב לפי סעיף 72(ב) לחוק. בפני המבקש פתוחה הדרך לתקוף החלטות אלה בהליכי ערעור, בהתאם לסדרי הדין, וכך אכן עשה. משכך, אין להיזקק לבקשה זו במסגרת סעיף 72 לחוק בתי המשפט. באשר להוצאות שנפסקו למבקש לטובת אוצר המדינה, הרי שלכאורה פעל בית המשפט במסגרת תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בגין הארכת בעל דין את הדיון שלא לצורך. בשאלה זו אינני מכריע, וממילא היא תיבחן על-ידי ערכאת הערעור המוסמכת.

הבקשה נדחית.