בש"א 1640/14 משה כהן נ. מדינת ישראל

בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט אשר סירבה לקבל הליך ערעורי לרישום.

ההליך שהגשתו התבקשה הינו "בקשה דחופה לביטול קנסות" מכוח סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), וצוין בו כי מבוקש ביטול של קנסות שהושתו על המבקש בשני הליכים.

לבקשה צורפה אך אחת מן ההחלטות שביטולה מבוקש (החלטה מיום 23.4.2012) ועל פני הדברים עולה ממנה כי אין מדובר בקנס שהוטל על המבקש מכוח הוראת הדין הנזכרת ("איסור הפרעה") אלא מדובר בחיוב בהוצאות אישיות של המבקש כמי שייצג מערער בהליך פלילי (ראו בש"פ 5133/13 סיני נ' סופר פוש בע"מ , פסקה 3

(24.7.2013)). השגה על החלטה כאמור, אותה רשאי בית המשפט ליתן מכוח סמכותו הטבועה (ראו ע"א 6185/00 עורך-דחם מאהר חנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 366, 377-382 (2001)), יש להגיש בדרך של הגשת ערעור אזרחי (ראו רע"א 1865/99 עו"ד יעקב עוזיאל נ' קופץ חולים לאומית , פסקה 2 (5.7.1999)).

עיון באתר "נט המשפט" בהחלטה הנוספת עליה מעוניין המבקש להשיג (החלטה מיום 30.11.2004), מלמד כי גם זו נסבה על החלטה בו חוייב המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה (וגם בהקשר זה אין כל אינדיקציה לכך שהיא ניתנה מכוח סעיף 72 לחוק בתי המשפט, וראו בש"פ 1940/05 משה כהן, עו"ד נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (22.03.05) הדן באותה החלטה), אך באותו עניין היה הוא צד להליך עצמו. מבחינת המבקש מדובר אפוא בהחלטת ביניים אשר ההשגה עליה טעונה רשות (ראו ע"א 9169/09 עו"ד יהושע רוזנצוויג נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (17.2.2010)).

נוכח המועדים בהם ניתנו ההחלטות הנ"ל המועד להגשת הליך ערעורי עליהן חלף זה מכבר. המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על איזו מהחלטות אלו, ומשכך בצדק לא קיבלה המזכירות את ההליך לרישום.

בשולי הדברים ולעניין טענות המבקש ביחס לחוסר יכולת לעמוד בתשלום הסכומים שהושתו עליו, רשאי המבקש לפעול בנתיבים העומדים לרשותו בהתאם להוראות הדין (ראו הוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995).

אשר על כן, ההשגה נדחית.