רע"א 1865/99 יעקב עוזיאל , עו"ד נ. קופת חולים לאומית

1.המשיבים מס' 2, 3, ו4- הגישו תביעה נגד המשיבים 1, 5 ו6- בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפצותם עבור נזקים שנגרמו להם בשל רשלנות רפואית של המשיבים 1, 5 ו6-. הרשלנות שיוחסה למשיבים 5 ו6- היא בשל כך שלא אבחנו בעוד מועד בבדיקות אולטראסאונד כי המשיבה מס' 2 סובלת ממומים מולדים. למשיבה מס' 1 יוחסה אחריות שלוחית למעשיו של הרופא המטפל ד"ר יצחק פיינשטיין על שהפנה את המשיבה מס' 3 לבדיקות אצל המשיבים מס 5 ו6-. כמו כן יוחסה למשיבה מס' 1 אחריות ישירה על שביצעה בדיקות אולטראסאונד לחברותיה אצל המשיבים מס' 5 ו6- והפנתה אותם אליהם. לאחר מכן נשלחה לד"ר פיינשטיין הודעה לצד שלישי ומאוחר יותר אף צורף כנתבע. משום מה לא צורף ד"ר פיינשטיין כמשיב בבקשה שלפני.

המבקש, שהוא עורך דין, מייצג את המשיבה מס' 1 ואת ד"ר פיינשטיין בתביעה האמורה. בעקבות פסק דין שניתן בענין אחר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע סבר המבקש כי נוצר ניגוד אינטרסים בין ד"ר פיינשטיין ובין המשיבה מס' 1. לפיכך ביקש מבית המשפט לשחררו מייצוגה של המשיבה מס' 1, על מנת שימשיך לייצג רק את ד"ר פיינשטיין. בתחילה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו ושחרר אותו מן הייצוג. בהחלטה נוספת שנתן, ביום 25.2.99, אחרי שקיבל את תגובות בעלי הדין, ביטל את החלטתו הקודמת ודחה את בקשתו של המבקש להשתחרר מן הייצוג.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה.

2.בשנים האחרונות הורחבה הגדרתו של "בעל דין" לענין ערעור ונקבע שאם במסגרת של התדיינות פורמלית נתקיים הליך שבו הכריע בית המשפט בפועל בסכסוך בעניינו של זר, יכולים הזר או כל בעלי דין אחר שנפגעו לערער על ההחלטה (בש"פ 658/88 מחמוד סארי חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670). כך נפסק כי השגה של עורך דין על גובה שכר הטרחה שנפסק לו כעורך דין ממונה דינה להתברר בגדר ערעור שרשאי הוא להגיש לערכאה גבוהה יותר (בג"ץ 1228/92 יוסף הס, עו"ד נ' השופט א' פריש ואח' , פ"ד מו(3) 707). הוא הדין בעורך דין שנפסקו נגדו הוצאות אישיות (ע"א 2240/90, 3412 עו"ד מוריס בן עטר ואח' נ' עו"ד אהרון מלצר ואח', פ"ד מז(4) 46). (לעניין הליכי השגה על סירובו של בית המשפט במשפט פלילי לבקשת עורך דין להשתחרר מייצוג לקוחו השוו בג"ץ 4974/92 יעקב רובין עו"ד ואח' נ' כב' השופט סגלסון ואח' , פ"ד מו(5) 772). (לסקירה מקיפה של המצב המשפטי דהיום ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי ( מהדורה שביעית) עמ' 806). כאמור, נדחתה בקשתו של המבקש לשחרר אותו מלייצג את המשיבה מס' 1. שלא כמו המשיבה מס' 1 עצמה, או ד"ר פיינשטיין, המבקש הוא לעניין הייצוג בגדר "בעל דין בפועל" והיה עליו להשיג על ההחלטה על דרך של ערעור. כיוון שלא עשה כן דינה של הבקשה לרשות ערעור שהגיש להדחות.

דינה של הבקשה להדחות גם מטעם נוסף. נוטה אנוכי לדעה כי החלטות כגון דא הן בגדר הענינים הנתונים לשיקול דעתו של בית המשפט היושב בדין שאין דרכו של בית משפט זה, או של ערכאת הערעור, להתערב בהן (לעניין השגה על דחיית בקשות לדחות דיונים ראו רע"א 3831/99 אבנר מאי ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם) וכן בג"ץ 4044/99 עו"ד שמחה ניר ואח' נ' בית משפט השלום (תעבורה) עכו ואח' (טרם פורסם); לענין חיוב סניגורים צבאיים להגיש סכומי טענות בכתב במקום בעל-פה ראו בג"ץ 4024/99 עטאללה דיין נ' בית הדין הצבאי המחוזי (טרם פורסם)).

מכל מקום, אם יתברר מתוך פסק הדין שנפגעה הגנתה של המשיבה מס' 1, או שנפגעה הגנתו של ד"ר פיינשטיין, בשל הייצוג המשותף - אפשרות שבית שהמשפט המחוזי היה ספקן לגביה - ניתן יהיה לדון בשאלה במסגרת הערעור על פסק הדין.

ראוי לציין כי בית המשפט המחוזי השתית את החלטתו על כך שהענות לבקשתו של המבקש "תגרום לשיבוש ניכר שאין הדעת סובלתו"; הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מאוד, אחרי שנשמעו כל הראיות, התיק נקבע לסיכומים ובא כוח התובעים אף הגיש את סיכומיו; המבקש לא ראה לנכון להעלות את טענתו בשלב מוקדם יותר של הדיון, אחרי שד"ר פיינשטיין צורף כבעל דין ואף אחרי שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בכך צדק. כלל נקוט בידינו כי עורך דין שרצה להתפטר, מן הראוי שיגיש בקשתו מוקדם ככל האפשר לפני הבירור (י' זוסמן, שם, עמ' 223). איחורו של המבקש די בו כדי לדחות את בקשתו להשתחרר מייצוגה של המשיבה מס' 1.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות.