החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 195/13 מדינת ישראל נ. מחמד אלהווה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה להארכת מעצר של משיב בתשעים ימים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון נתן החלטה בבקשה להארכת מעצרו של משיב בתשעים ימים, לנוכח מסוכנותו הגבוהה בעבירות התפרעות אלימות. נקבע כי נוכח חלוף הזמן יש לקבוע מועדים לשמיעת ראיות במקום להסתפק בבירור הסדר טיעון. הבקשה התקבלה.

העובדות

המשיב ונאשמים נוספים השתתפו בהתפרעויות אלימות בשכונה בירושלים, כללו יידוי בקבוקי תבערה, נפצים ואבנים לעבר כוחות הביטחון ומבנה. כתב האישום הוגש באפריל 2012 והמשיב נעצר עד תום ההליכים. התנהלו מגעים להסדר טיעון שלא הושלם, והתיק טרם הגיע לשלב שמיעת הראיות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בהתחשב במסוכנותו ובקצב המשפט?

הלכות

  1. 1

    בבקשות להארכת מעצר יש לשקול שני שיקולים מנחים: מסוכנות הנאשם וקצב המשפט.

    ״בבקשות מעין אלו, שניים הם השיקולים המנחים: האחד שם את הדגש על מסוכנות של הנאשם.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בהתחשב בזמן שחלף, נכון לקבוע את התיק לשמיעת ראיות ולא להותיר את המצב הקיים על כנו.

    ״בהתחשב בזמן שחלף, נכון יהיה לקבוע את התיק לשמיעת הראיות, ולא להותיר על כנו את המצב הקיים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מסוכנות
  • קצב המשפט
  • הסדר טיעון
  • שמיעת ראיות
  • התפרעות
  • בקבוקי תבערה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ 195/13

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

מחמד אלהווה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי

(סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:

עו"ד אבראהים עפיף

בשם המשיב:

עו"ד אופיר טישלר

החלטה

1.

מונחת בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 9.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 13757-04-12 , לפי המוקדם.

2.

המשיב ונאשמים נוספים, שמונה עשר בסך הכול, השתתפו בתחילת 2012 במספר בהתפרעויות בשכונת א-טור בירושלים. האירועים האלימים כללו יידוי של בקבוקי תבערה, נפצים ואבנים לעבר כוחות הביטחון, כלי רכב ומבנה בבעלות יהודית ("בית החושן"). נגד המעורבים בפרשה הוגשו מספר כתבי אישום.

על פי האישום הראשון שמיוחס למשיב , במהלך חודש פברואר 2012 יידו המשיב ואדם נוסף אבנים לעבר אוטובוס אגד. על פי האישום השני , ביום 24.2.2012 חסמו המשיב ונאשמים אחרים את הכביש הראשי בשכונת א-טור, והשליכו אבנים ונפצים לעבר כוח של משמר הגבול שסייר במקום. על פי האישום השלישי , כמה ימים מאוחר יותר השליכו המשיב ונאשמים אחרים אבנים, נפצים ובקבוקי תבערה לעבר ג'יפ של משמר הגבול שנסע לכיוון בית החולים מוקאסד. על פי האישום הרביעי , ביום 6.3.2012 חסמו המשיב ונאשמים אחרים את הכביש המוביל לבית החושן. מיד לאחר מכן החלו לידות נפצים, אבנים ובקבוקי תבערה לעבר בית החושן ולעבר מכוניתו של אחד הדיירים שחנתה בסמוך. על פי האישום החמישי , ביום 10.3.2012 קשרו המשיב ונאשמים אחרים קשר לבצע התפרעות לציון יום מותו של אדם בשם ואיל קראווי. במסגרת הקשר הכינו המשיב וחבריו בקבוקי תבערה; הצטיידו בסכינים; חסמו את הכביש הראשי בא-טור; השליכו אבנים, נפצים ובקבוקי תבערה לעבר בית החושן ומכונית של אחד הדיירים; והשליכו בקבוק תבערה לעבר ג'יפ מג"ב. לנוכח כל זאת הואשם המשיב במספר עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; חבלה בכוונה מחמירה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; ייצור, החזקה ונשיאת נשק; והצתה.

באשר להשתלשלות ההליכים, כתב האישום נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 9.4.2012. בהמשך הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד תום ההליכים. התנהלו מגעים בין המדינה לבין הנאשמים השונים, ובספטמבר 2012 הושג הסדר טיעון בין המדינה לבין כלל הנאשמים למעט המשיב ונאשם נוסף. במהלך תקופה זו הוחלף ייצוגו של המשיב פעמיים.

3.

בבקשה שלפניי מדגישה המדינה את המסוכנות הרבה שנשקפת מן המשיב לציבור, וזאת לנוכח טיב העבירות המיוחסות לו, כמותן ונסיבות ביצוען. לגישתה, התמשכות ההליך רובצת בעיקר לפתחו של המשיב, שהרבה להגיש בקשות דחייה ואף החליף ייצוג. צוין כי המשיב היה צד למשא ומתן על הסדר הטיעון עם כלל הנאשמים, אלא שהחליט לסגת מן ההסדר עובר לחתימתו. הסנגור לעומתו ממקד את האשם בתביעה, שמעכבת לדבריו את השגת הסדר הטיעון ואת ההליכים. בהקשר זה טען הסנגור כי אין זה נכון שמרשו חזר בו מהסכמתו להסדר הטיעון, אלא הוא רק דחה את הצעת המדינה. לדבריו, מוכן היה לשקול הסכם, אך נציגי המדינה אינם מוכנים לסגת בהם מן ההצעה הראשונה (שנמסרה לסנגורו הקודם של המשיב) או להיפגש עימו. לדברי הסנגור, בית המשפט המחוזי רצה שהעניין ייבדק, ובהתאם לכך הורה לפרקליטה האחראית על התיק להתייצב בפניו לדיון, אך הדבר לא יצא אל הפועל.

4.

בבקשות מעין אלו, שניים הם השיקולים המנחים: האחד שם את הדגש על מסוכנות של הנאשם. זוהי הפריזמה דרכה יישמר האינטרס הציבורי. השני הוא קצב המשפט. נתון זה נועד להגן על זכויותיו של נאשם שנתון במעצר, ולוודא שמשפטו יסתיים תוך תקופה שנקבעה על ידי המחוקק – וָלא, העניין ייבדק על ידי בית המשפט העליון.

ברי כי רמת המסוכנות של המשיב הינה גבוהה. המשיב חבר לנאשמים נוספים על מנת להוציא לפועל התפרעויות, לאורך תקופה לא קצרה ובמספר הזדמנויות שונות. המשיב יידה אבנים, נפצים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרים ולעבר רכבי כוחות הביטחון. בנוסף קשר המשיב קשר על מנת לתקוף את בית החושן ואת יושביו, ואף העלה באש את אחת המכוניות. המעשים – שנעשו על רקע לאומני - בוצעו בצוותא עם נאשמים אחרים, ברשות הרבים, ותוך עימות אלים עם אנשי כוחות הביטחון.

באשר לקצב המשפט, על פני הדברים – ולא רק כך - הוא איננו משביע רצון. התקופה של תשעה חודשים אמורה להסתיים, מבלי שהחל השלב של שמיעת הראיות. עם זאת יש לזכור כי העיכובים נבעו, במידה רבה, מן המגעים הנמשכים לגיבושו של הסדר טיעון, ואף המשיב הביע נכונות כי מסלול זה ייבדק. יובהר עוד כי הסנגור הנוכחי מייצג את המשיב תקופה של כשלושה חודשים בלבד. אך בתקופה האחרונה הביעו הצדדים נכונות שהאפשרות של סיום ההליך בהסדר תמוצה. לצד זאת, עולה מהחומר כי הפרקליטות אף היא נושאת באחריות מסוימת לקצב הבירור בתקופה האחרונה.

הישיבה הבאה קבועה ליום 10.1.2013. התיק איננו קבוע לשמיעת ראיות למועד זה, אלא לבירור נוסף של האפשרות לסיים את התיק בהסכם.

נדמה כי מצד אחד, על רקע השתלשלות ההליכים, הכף איננה נוטה לכיוון עמדת הסנגוריה אשר ביקשה להורות על שחרור המשיב. בכל מקרה, קצב ההליכים נגזר גם מעמדת הסנגורים אשר ייצגו את המשיב. מצד אחר, הושקע מאמץ לסיום העניין בלא שמיעת ראיות. עד עתה ניסיון זה לא צלח לגבי המשיב. בהתחשב בזמן שחלף, נכון יהיה לקבוע את התיק לשמיעת הראיות, ולא להותיר על כנו את המצב הקיים, דהיינו: קביעת תזכורות שונות לשם בירור האפשרות של סיום התיק בהסדר. בל נשכח: מטרת בקשה מעין זו איננה רק כדי שבית המשפט יחליט בין שחרור הנאשם לבין המשך מעצרו, אלא לעיתים אף שישמש כגורם פיקוח על התקדמות ההליך הנדון.

על מנת למנוע עיכוב נוסף יש להורות כי, בהעדר הסדר מגובש בין הצדדים בישיבה הקרובה, יקבע בית המשפט מספר מועדים במהלך תקופת המעצר לשם שמיעת ההוכחות.

5.

הבקשה מתקבלת. על בית המשפט המחוזי לקבוע מספר מועדים לשמיעת ראיות בתקופת המעצר החדשה שנקבעה בהחלטה זו. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 9.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 13757-04-12 , לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ו בטבת התשע"ג (8.1.2013).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1בבקשות להארכת מעצר יש לשקול שני שיקולים מנחים: מסוכנות הנאשם וקצב המשפט.
  2. 2בהתחשב בזמן שחלף, נכון לקבוע את התיק לשמיעת ראיות ולא להותיר את המצב הקיים על כנו.