בש"פ 2187/13 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

הרקע לפרשה תואר בהחלטתו של השופט הנדל בבקשתה הראשונה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 195/13 מיום 8.1.2013), ולפיכך לא אחזור אלא על עיקרי הדברים.

נגד המשיב ואחרים הוגש בחודש אפריל 2012 כתב אישום הכולל מספר אישומים בגין התפרעויות אלימות בשכונת אבו טור בירושלים, בכללן יידוי אבנים לעבר אוטובוס "אגד"; חסימת כבישים כדי למנוע מעבר כלי רכב ומעבר כוחות משטרה; יידוי בקבוקי תבערה, נפצים ואבנים לעבר ג'יפים של משמר הגבול ולעבר שוטריו ופגיעה בהם; יידוי בקבוקי תבערה, נפצים ואבנים לעבר "בית החושן" תוך גרימת נזק לדלת הבנין וניתוץ אחד מחלונותיו; יידוי בקבוקי תבערה ונפצים לעבר שתי מכוניות חונות שבבעלות תושבי "בית החושן" והעלאתן באש; ונשיאת סכין לשם דקירת "מסתערבים" אם אלו יתקרבו אליהם במהלך ההתפרעות. בעת ביצוע חלק מהמעשים המתוארים היה המשיב רעול פנים.

בגין מעשים אלו יוחסו למשיב מספר עבירות, ביניהן: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); התפרעות לפי סעיף 152 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(4) לחוק; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיפים 274(1) ו-274(2) בצירוף סעיף 25 לחוק וסעיף 275 לחוק; ניסיון הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; וקשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. תסקיר שירות המבחן הוגש בחודש מאי 2012, ובגדרו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, לאחר שהעריך את מסוכנות המשיב כבינונית ולאחר שהתרשם כי המפקחים המוצעים מאמצים עמדה מגוננת כלפי המשיב. בית המשפט הורה אפוא על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

3.

ביום 8.1.2013 ניתנה החלטתו של השופט הנדל בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. השופט הנדל עמד על כך שקצב התנהלות המשפט אינו משביע רצון, אך ציין כי העיכוב נבע במידה רבה מהמגעים המתמשכים לגיבושו של הסדר טיעון. סופו של דבר שהבקשה התקבלה, תוך שבית המשפט מורה לערכאה הדיונית לקבוע מועדים לשמיעת ראיות, תוך הבהרה כי אין להותיר את המצב בו נקבעות ישיבות תזכורת ושלב ההוכחות לא נפתח, הכל לשם בירור האפשרות לסיים את התיק בהסדר.

4.

משחלפו שלושה חודשים וטרם ניתן פסק דין, הגישה המדינה את הבקשה שלפניי, בה עתרה להארכת מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו.

המשיב התנגד לבקשה, והצביע על כך שבית משפט קמא קבע עד עתה מועד אחד לדיון בלבד, ובתיק אמורים להעיד בין 15 עדים עיקריים כטענת המדינה עד כ-30 עדי תביעה לשיטת ההגנה.

5.

אבחן להלן את שני הפרמטרים העיקריים הצריכים לצורך סעיף 62 לחוק המעצרים והם: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט.

כפי שציין השופט הנדל בהחלטתו הנ"ל, ברי כי רמת המסוכנות של המשיב גבוהה. המעשים המיוחסים למשיב בוצעו לאורך תקופה ובמספר הזדמנויות, ברחובה של עיר, בחבורה, תוך עימות אלים עם כוחות הביטחון, מתוך מניע לאומני. כפי שהוזכר, המשיב אף הצטייד בסכין אותו נשא בעת אחת ההתפרעויות, וזאת במטרה לדקור "מסתערבים" אם אלו יתקרבו אליו במהלכה. אין המדובר אפוא בהיקלעות תמימה לאירועים שהם בבחינת "הפרות סדר" ספונטאניות ובלתי אלימות, אלא בהתארגנות אשר מטרתה לפגוע בשוטרים, חיילים ואזרחים. אופי העבירות, נסיבות ביצוען וכמותן, לצד חלקו המרכזי של המשיב בביצוען מלמדים אפוא על מסוכנותו של המשיב.

6.

אשר לקצב התקדמות המשפט, הרי שאין לכחד כי הקצב אינו משביע רצון, אך דומה כי חלק ניכר מהעיכוב מונח לפתחו של המשיב. ראשית, סניגורו הקודם של המשיב לא התייצב לשלוש ישיבות (ביום 14.1.2013, ביום 17.1.2013 וביום

21.1.2013). שנית, לאחר שבא כוחו הקודם של המשיב הסכים להגשת תיק מוצגים, מה שהיה אמור לחסוך העדת מרבית העדים, חזר בו בא כוחו הנוכחי והודיע כי הוא מתנגד להגשת כל מסמך בתיק שלא באמצעות עד תביעה. משכך, נוצר במפתיע צורך בקביעת מועדי הוכחות נוספים.

לא למותר לציין בפרשה מושא כתב האישום הועמדו לדין שמונה עשר מעורבים, ועניינם של שבעה עשר מתוכם נסתיים בהסדר טיעון. רק המשיב, אשר היה צד למשא ומתן ונכלל בהסדר הטיעון שגובש, החליט בסופו של דבר לסגת ממנו עובר לחתימתו. מובן כי זכותו של המשיב לנהל את משפטו, אך גם תפנית זו בעמדתו גרמה לעיכוב בקצב התקדמות התיק.

כעת, כאשר נתברר כי המשיב מבקש לנהל את משפטו וכי אינו נכון לוותר על עדי תביעה, חזקה על בית משפט המחוזי כי יעשה כמיטב יכולתו של יומנו העמוס, כדי לקבוע מספר מועדים נוספים וקרובים לשמיעת הראיות.

7.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומאריך מעצרו של המשיב מיום 9.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 13757-04-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.