בש"פ 1952/09 ליאור שר נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

עררים לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ואגו ) מיום 23.2.09 בתיק ב"ש 20103/09, בה נדחו בקשותיהם של העורר בבש"פ 1983/09, אייל רחמים (להלן העורר 1 ) ושל העורר בבש"פ 1952/09, ליאור שר (להלן העורר 2 ) לעיון חוזר בתנאים המגבילים שהושתו עליהם.

ב.

ביום 25.11.08 הוגש נגד העוררים, יחד עם אחר, כתב אישום מתוקן, אשר ייחס להם עבירות של חטיפה לשם כליאה ולשם חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה, ותקיפה בנסיבות מחמירות. עוד יוחסו, לעורר 2, עבירות תקיפה של עובד ציבור והעלבתו, ולעורר 1, עבירות של שיבוש מהלכי משפט, ניסיון להשמדת ראיה ואיומים. על פי המתואר באישום הראשון , ביום 5.7.08 רדפו העוררים אחר המתלונן - ערבי שגרם להצתת השדה הסמוך למאחז מגוריהם בדרום הר חברון - היכו אותו בכל חלקי גופו, קשרו אותו בצווארו לעמוד חשמל והמשיכו להכותו בעודו קשור. כאשר חייל צה"ל, ראזק אלאטרש, אשר הבחין בנעשה ניגש למקום על מנת לסייע למתלונן, פנה אליו העורר 2 באלו הדברים: "אתה ערבי, מחבל לך תשב בג'יפ שלך", ותקף אותו בכך שבעט בו באזור החזה. עוד תואר, כי מששמע העורר 1 כי המשטרה מגיעה למקום, שפך מים על המתלונן על מנת לשטוף את הדם ולהעלים את סימני החבלה. כתוצאה ממעשי העוררים, נגרמו למתלונן חבלות בכל חלקי גופו, בין היתר בראשו ובגבו. על פי המתואר באישום השני המיוחס לעורר 1 בלבד, ביום 3.4.08 תקף הלה קבוצת פעילים בארגון "רבנים לזכויות אדם", אשר הגיעו לאזור הסמוך למאחז, על מנת לסייע לפלסטינים המתגוררים באזור לעבד שטח אדמה, בכך שירה לעברם מספר פעמים ירי אוטומטי מרובה 16- M , שפך עליהם כד חרס גדול שהכיל מי ביוב, וניסה למנוע מנהג הטרקטור שחרש אותה עת את האדמה להמשיך בעבודתו.

ג.

עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. זו נדחתה ב בית המשפט המחוזי (השופט ואגו ) ביום 15.7.08, והעוררים שוחררו לחלופות מעצר בתנאים מגבילים; ערר המדינה על החלטה זו נתקבל, ונקבע כי הם ייוותרו במעצר וכי יוכן בעניינם תסקיר (בש"פ 6397/08, החלטה מיום 20.7.08 (השופט גרוניס )); לאחר קבלת התסקיר הורה בית המשפט המחוזי (השופטת מרוז ) על מעצרם עד לתום ההליכים; ערר על החלטה זו נתקבל, והתיק הוחזר ל בית המשפט קמא לקביעת תנאי השחרור (בש"פ 6973/08, 6991/08, 7042/08, החלטה מיום 14.8.08 (השופט גרוניס )); בעקבות החלטה זו הורה בית המשפט המחוזי (השופט צלקובניק ) על שחרור העוררים למעצר בית בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני, אולם התיר להם לצאת לתפילות; עם הזמן הוקלו עוד תנאי מעצר הבית של העוררים, בין היתר, הורחבו שעות היציאה לתפילות, והותר להם לצאת לעבודה וללימודים בישיבה, אולם לא הותר להם לחזור לתחומי הישוב שלהם; בקשתם לעיון חוזר בתנאי שחרורם, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט ואגו ) ביום 14.1.09, אולם צוין, כי הצבת כוח צבאי בישוב היא "התפתחות משמעותית" שיש לבררה בנפרד. בעקבות דברים אלו הגישו העוררים בקשה נוספת לעיון חוזר, לה צורפו אישורים של חטיבת יהודה ושל המועצה האזורית להצבתם של חיילים באזור הישוב. בהחלטה נשוא דיוננו דחה בית המשפט המחוזי (השופט ואגו ) את הבקשה.

ד.

בהחלטה מיום 23.2.09 נקבע, כי המעשים המיוחסים לעוררים נעשו על רקע של סכסוך קרקעות, ועל כן התנאי הבסיסי לשחרורם חייב להיות הרחקה פיזית מאזור החיכוך. עוד נקבע, כי למרות שהעוררים מקפידים על תנאי שחרורם ורכשו ביושר את ההקלות בתנאים המגבילים, בכך הראו כי אפשר ליתן בהם אמון, טרם בשלה העת לחזרתם לישוב. נקבע, כי הכוח שהוצב בישוב אינו משמעותי דיו כדי למנוע את המסוכנות הנשקפת מהעוררים, היה ויראו בפעולות כלשהם של פלסטינים תושבי האזור כפרובוקציה. כן הוטעם, כי גם אם הצית המתלונן את שדותיהם במכוון, כפי שטוענים העוררים, בוצעו המעשים הנטענים לאחר שהלה היה מנוטרל מן היכולת להזיק להם, ומעשיהם לא נשאו אופי של התגוננות. לבסוף נדחתה הבקשה, אולם הוחלט, כי ניתן להסיר את האיזוק האלקטרוני שבו היה נתון העורר 1.

ה.

על החלטה זו הוגשו העררים. נטען, כי בית המשפט שגה כאשר התעלם ממכלול הנסיבות המחייבות קבלת הבקשה, כגון הצבת כוח צבאי בישוב; תסקיר שירות המבחן החיובי בעניינם של העוררים; עמידתם למופת בתנאי השחרור; התמשכות ההליכים שלא באשמתם, משעד היום העידו שני עדים בלבד; הכרסום בראיות התביעה נוכח עדות עד תביעה, שאינה שוללת אפשרות של הצתה מכוונת על ידי המתלונן; והפגיעה בפרנסתם ובפרנסת משפחותיהם. בעניינו של העורר 2 (בש"פ 1952/08) נאמר עוד, כי הוא נעדר עבר פלילי; כי המתלונן ומשפחתו אינם מתגוררים בקרבת הישוב, כי הם שיצרו "יש מאין" סכסוך קרקעות, וכי היה מקום להבחין בין העוררים, לטובתו של עורר זה.

ו.

בתסקיר המבחן המשלים בעניינו של העורר 1 הוטעם הקושי הרגשי והכלכלי בריחוק מן המשפחה, וכן הודגש כי נושא הביטחון בישוב (שבו עסק בעבר) הועבר לחיילים; לעורר אפשרות עבודה בבית מלאכה בביתו, ובהדרכת רכיבה טיפולית. שירות המבחן למבוגרים מציין, כי העורר נעדר עבר פלילי וניהל עד לאירוע חיים נורמטיביים ומועילים, ועמד בתנאים המגבילים, והמשפט מהוה גורם מרתיע לגביו. הומלץ לאפשר לו לחזור לביתו בתנאי "מעצר ישוב", מתוך הערכת מסוכנות נמוכה. אף בעניינו של העורר 2 נאמר בתסקיר, כי מ דובר

באדם שניהל אורח חיים תקין ללא מעורבות בפלילים עד לאירוע נשוא דיוננו; השירות התרשם, כי ההליך המשפטי המתנהל נגדו מהוה גורם מרתיע ומשמעותי, וכי נוכח התקופה הארוכה בה שהה בתנאים מגבילים מבלי שיפר אותם, יש מקום להעריך את רמת מסוכנותו כנמוכה, והוא מבקש לשוב למשפחתו ולשקם את משקו. על כן הומלץ לאפשר לו לשוב ולהתגורר בישוב בתנאי "מעצר ישוב". עוד הוטעם כי כיום מצוי כוח צה"ל באזור, דבר המפחית את הסיכוי לחיכוך.

ז.

בא כוח העורר 2, שטען תחילה, ציין כי לשיטתו אין שולחו אדם מסוכן, בהיותו נעדר עבר פלילי, שחזר בתשובה ורצה בחיי טבע, ואין לו רשיון נשק; מעולם לא הסתכסך עם ערבים, ולטענתו השדה בו מ דובר הוא שלו, והוא ביקש לסייע לעורר 1 שטיפל בביטחון באזור. בבית המשפט קמא, כך נאמר, הוצג מידע שלפיו המתלונן, שאינו גר במקום, פעל כדי לפגוע במתיישבים והוא מנוע שב"כ. נוכח תסקיר קצין המבחן ונוכחות צה"ל, כך נטען, יש מקום לקבל את הערר.

ח.

בא כוח העורר 1 טען, כי לזכות שולחו מקבץ עילות התומכות בבקשתו, והעיקרית שבהן היא נוכחות הכוח הצבאי במאחז, שהיא מספקת כיום על פי קביעת צה"ל, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט

קמא, שאין המ דובר

בכוח משמעותי. המצב שונה איפוא כנטען משהיה ביולי 2008 בעת האירועים. כעת בתום שמונה חודשים, כשהדיונים בתיק יימשכו עד הקיץ אם לא למעלה מזה, יש מקום לאפשר שיבתו הביתה.

ט.

באת כוח המדינה ציינה כי המחלוקת היא אם היתה ההצתה על ידי המתלונן בשגגה או במזיד, אך אין טענה להגנה עצמית, ומ דובר ברמת אלימות גבוהה, על כן אין מקום לשינוי.

י.

לאחר העיון, סבורני, לא בלי התלבטות, כי יש להיעתר לערר חלקית במובן זה שהעוררים יוכלו לשהות בביתם בימי שבת וחג , כך שיגיעו למקום בדרך הקצרה ביותר, בליווי מפקח שאושר או יאושר על-ידי בית המשפט, ביום ו' או בערב חג, לא לפני שעתיים וחצי טרם כניסת השבת או החג, ויעזבו בדרך הקצרה ביותר למקום שהותם כיום בליווי כאמור ביום ראשון או למחרת החג בבוקר (בהתאמה), עד שעה 8:30. הם יהיו מוגבלים לשהות בתחומי שטח המגורים של המאחז, ולא ייצאו ממנו – קרי, "מעצר ישוב". כאמור, מחד גיסא המ דובר

בעבירות לכאורה חמורות וגם מכוערות ביותר, בראש וראשונה ביחס למתלונן, אך גם בכל ההיבטים האחרים שתוארו. לא ראיתי להידרש להבדל הקיים בין העוררים לפי כתב האישום. מכאן הצורך, בהמשך לקו השיפוטי שננקט עד כה, בזהירות. מאידך גיסא, כפי שציין בית המשפט המחוזי, עמדו העוררים – שעברם נקי – כראוי בכל התנאים עד הנה, ותסקיר שירות המבחן המליץ על שיבתם; גם נוכחות חיילי צה"ל בשטח רלבנטית ומפיגה חלק מן הקושי. על כן ניתן לשקול נקודת איזון זו, שתאפשר לעוררים לשהות עם המשפחה בבית בשבת ובמועד, כאמור, אך תמשיך לצמצם ככל הניתן את הסיכון להתחככות עם תושבים פלסטינים בסביבה. הרקע שנסקר מצדיק המשך הרחקתם של העוררים מן המקום לעת הזאת בשאר ימות השבוע, ובכך אין עתה מקום לשינוי. הסדר זה יוכל להיבחן מחדש – ומטעים אני, ללא קביעת מסמרות בכיוון כלשהו – לבקשת אחד מן הצדדים כתום שלושה חודשים, ככל שעדיין לא יסתיים המשפט.

י"א.

על כן, ומתוך תקוה שהתיק העיקרי יתקדם ככל האפשר, יוכלו העוררים לצאת כאמור בפסקה י' בליווי בערבי שבת וחג ויחזרו למקום שהותם למחרת השבת או החג. אטעים שוב :המפקחים בליווי יהיו מי שאושרו או יאושרו על ידי בית המשפט

המחוזי. התנאים המגבילים הקיימים יעמדו בעינם בימות השבוע. הערר מתקבל חלקית לפי האמור. העוררים מוזהרים באשר לקיום כל התנאים ככל משפטם וחוקתם.