בש"פ 6397/08 מדינת ישראל נ. אייל רחמים

1.

העוררת הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיבים. בד בבד, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט (כבוד השופט א' ואגו) החליט על שחרור לתקופת ביניים בתנאים, ובעת ובעונה אחת הורה כי תוך 20 ימים יוגשו תסקירי מעצר לשם בחינת חלופות למעצר וכי ייערך דיון נוסף בעניין.

2.

ביום 11.7.08 הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים. באישום הראשון נטען כי המשיבים ביצעו את העבירות הבאות: חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור, שיבוש מהלכי משפט וניסיון להשמדת ראיה. האישום השני עוסק אך במשיב 1 ונטען בו כי הלה ביצע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה ואיומים. שלושת המשיבים הינם תושבים של מאחז בדרום הר חברון.

האישום השני מתאר אירוע שהתרחש ביום 3.4.08. לפי הנטען, הגיעו מספר אנשים, חברי ארגון "רבנים לזכויות אדם", לקרבת המאחז במטרה לסייע לתושבים פלסטינים המתגוררים בסביבה. המשיב 1 ירה באוויר ארבעה כדורים מאקדח ולאחר כרבע שעה ירה ירי אוטומטי לעבר התושבים הפלסטינים וחברי הארגון באמצעות רובה

M-16 , כך לפי כתב האישום. מיד לאחר מכן הוא שפך נוזל ביוב על האנשים בסביבה ואף איים בירי באמצעות האקדח והרובה. האישום הראשון מתאר אירועים שהתרחשו ביום 5.7.08 ובהם היו מעורבים המשיבים. לאזור המאחז הגיעו מספר פלסטינים, אחד מהם (להלן - המתלונן ) זרק סיגריה. כתוצאה מכך החלה שריפה. המתלונן ובני משפחתו לא הצליחו לכבות את השריפה. המתלונן ביקש מהמשיב 1 מים לכיבוי השריפה. מיד לאחר מכן החל מרדף של המשיבים אחרי המתלונן ובני משפחתו. המתלונן נתפס על ידי המשיבים שהיכו אותו בכל חלקי גופו באמצעות מקלות. בהמשך הם הסירו את נעליו, קשרו את ידיו ורגליו וגררו אותו על הקרקע. במהלך האירועים איבד המתלונן את הכרתו. כוחות צה"ל הגיעו למקום. המשיב 2 דחף את אחד החיילים, בן מיעוטים, והשמיע כלפיו דברי עלבון. המשיב 1 ביקש מאחת מן הנשים המתגוררות במאחז להביא מים, כשכוונתו הייתה לשטוף את הדם מעל המתלונן ובדרך זו להעלים את החבלות שעל גופו.

3.

בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות הגולמי. הוא קבע כי קיימות ראיות לכאורה, בוודאי לגבי האירוע המאוחר בזמן, זה שנזכר באישום הראשון. צוין כי לטענת המשיבים תחילתו של האירוע נבעה ממעשה פרובוקציה של המתלונן ובני משפחתו. לדעת בית משפט קמא, אף אם זו נקודת המוצא, הרי מעשיהם של המשיבים מעידים על אכזריות ועל "אלימות ללא בקרה עצמית ושליטה". מכאן מסקנתו של בית המשפט, כי קיימת אף עילת מעצר. בכל הנוגע לאירוע הראשון בזמן, זה שאליו מתייחס האישום השני, נקבע כי הראיות אינן חד משמעיות, ומכל מקום, מדובר באירוע שהתרחש כמה חודשים לפני הגשתו של כתב האישום ועל כן אין הצדקה למעצר עד תום ההליכים אך בגינו. בצד דברים אלה ציין בית המשפט כי למשיבים אין עבר פלילי וכי ניתן לנטרל את מסוכנותם על ידי הרחקה לתקופה מסוימת מאזור מגוריהם. בסיום ההחלטה כתב בית המשפט כי הוא מוכן לשקול חלופה למעצר. ואמנם, מיד בהמשך הוצעה חלופה לגבי כל אחד משלושת המשיבים. החלופה נבחנה על אתר על ידי בית המשפט ובו במקום ניתנה החלטה נוספת בעניין החלופה. בית משפט קמא הורה על מעצר בית מחוץ לאזור המגורים וכן על תנאים כספיים. עוד הורה בית המשפט כי יוגשו לו תסקירי מעצר על ידי שירות המבחן תוך 20 ימים וכי לאחר מכן ייערך דיון נוסף.

4.

דעתי היא כי לא היה מקום להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר באופן זמני, עד קיומו של דיון נוסף, שיערך על יסוד תסקירים שיוגשו. בית המשפט המחוזי הצביע על מסוכנותם של המשיבים, וזאת גם אם מקבלים את טענתם כי סדרת האירועים שבאישום הראשון החלה בשל פרובוקציה של התושבים הפסלטינים. בפניי הועלו טענות בכל הנוגע לתשתית הראייתית, אך לא מצאתי ממש בטענות אלה. משמע, לצרכי הדיון יש לקבל כי אכן קיימות ראיות לכאורה, בוודאי בכל הנוגע לאישום הראשון, וכן עילת מעצר. במצב דברים זה ראוי היה להימנע מלהורות על שחרור כל עוד לא הונחו תסקירי מעצר בפני בית המשפט. כלומר, יתכן כי לאחר שיוגשו תסקירים, ובעקבות דיון נוסף בבית משפט קמא, יוחלט כי אכן יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. ברם, הנסיבות החמורות אינן מצדיקות שחרור בלא בחינה יסודית על ידי שירות המבחן ובעקבותיו על ידי בית המשפט עצמו.

5.

אי לכך, הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות כי לעת הזו, ועד להחלטה אחרת בבית המשפט המחוזי, ייעצרו המשיבים. יחד עם זאת, מתבקש שירות המבחן להגיש את תסקירי המעצר תוך 10 ימים מהיום על מנת שניתן יהיה לקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי מיד לאחר מכן.