בש"פ 4552/09 מדינת ישראל נ. ולדימיר מרקוב

לפניי ערר המופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.5.2009 בעמ"ת 14810-05-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן.

כתב האישום

1.

ביום 12.5.2009 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון המייחס לו עבירות של תקיפה סתם [לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין )], חבלה חמורה (לפי סעיף 333 לחוק העונשין), הכשלת שוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין) ותקיפת שוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 273 לחוק העונשין).

על פי הנטען בכתב האישום, בעת שביצע המשיב עבודות הובלה בבניין דירות בראשון לציון, ביקש ממנו אחד הדיירים בבניין, יבגני חיניץ (להלן – המתלונן ), להחזיר עציץ שהוזז, למקומו במבואת הבניין. בתגובה ירק המשיב בפניו של המתלונן, הכה אותו בחוזקה בפניו וגרם לנפילתו ארצה. כתוצאה מכך נגרם למתלונן שבר בפניו, נסדקה לו שן ונדרשה עקירתה וכן גשר שהיה בפיו של המתלונן יצא. כמו כן נגרמו למתלונן נפיחות ורגישות בפנים, שריטות על גפיו ודימום בידו השמאלית. המתלונן אושפז בבית חולים לשלושה ימים וטופל באנטיביוטיקה תוך ורידית. בהמשך, בתחנת המשטרה בראשון לציון, כשביקש השוטר יוני דגני לאזוק את המשיב באזיקי רגליים, סירב האחרון והתנגד לכך. שוטר נוסף, ניסים סויסה, הגיע על מנת לסייע ובתגובה הכה המשיב, באמצעות אזיקי הידיים, באצבע יד שמאל של השוטר שנחתכה כתוצאה מכך.

ההליכים הקודמים

2.

העוררת ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 14.5.2009 קבע בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ד"ר א' סורוקר ) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מובהקת "אשר אינה מכורסמת". עוד קבע כי המעשים המיוחסים למשיב ועברו הפלילי מגלים מסוכנות גבוהה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי על מנת לא לסתום את הגולל על האפשרות של חלופת מעצר, ייערך תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב שבמסגרתו תיבחן אפשרות שחרורו לחלופה. הדיון נדחה לתאריך 14.6.2009 ונקבע כי עד להחלטה אחרת ימשיך המשיב לשהות במעצר.

3.

המשיב ערר לבית המשפט המחוזי מרכז ועתר לשחררו לחלופת מעצר שהוצעה על ידו או לחילופין לצמצם במידה משמעותית את הזמן שהוקצב לשירות המבחן לעריכת התסקיר. במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 26.5.2009 נחקרו המפקחים שהוצעו על ידי המשיב – אשתו וחמו. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף המסוכנות הנלמדת מן המעשים המיוחסים למשיב, הרי שעברו הפלילי אינו מכביד עד כדי כך שלא ניתן להורות על שחרורו בתנאים שיאיינו את מסוכנותו, ונוכח זאת הורה על שחרורו של המשיב בתנאים, כפי שיפורט להלן, ועל המשך הדיון בבית משפט השלום במועד שנקבע. בית המשפט המחוזי הורה כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בביתו, בפיקוחה של אשתו או בפיקוח חמו. כן נקבע כי עליו להפקיד במזומן 5,000 ₪ ולהמציא התחייבות עצמית וערבות צד ג' שתיחתם על ידי שני המפקחים על סך 10,000 ₪ כל אחת. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע החלטתו עד ליום 28.5.2009 בשעה 12:00.

טענות העוררת

4.

לטענת העוררת – באמצעות בא כוחה, עו"ד מיכאל קרשן – המעשים

המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו ויש לתת לכך את מלוא המשקל. כמו כן, טוענת העוררת כי לעורר עבר פלילי בעבירות של תקיפת שוטר, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה סתם והפרעה לעובד ציבור, אף כי מדובר בעבר ישן יחסית. העוררת מוסיפה כי בשים לב למעשים המיוחסים למשיב, יש לערוך בחינה מקיפה של מסוכנותו על ידי הגורם המקצועי המוסמך לכך בטרם ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. עוד טוענת העוררת כי העבירות המיוחסות למשיב כמו גם עברו הפלילי, אינם מאפשרים לתת בו אמון בשלב זה, טרם קבלת תסקיר.

5.

לטענתה של העוררת, אין מקום לסטות בעניינו של המשיב מן הכלל לפיו לאחר שנמצא כי מתקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר והתבקש תסקיר מעצר בעניינו של נאשם, יש להותירו במעצר עד לקבלת התשתית המתאימה הדרושה לשם שחרורו לחלופת מעצר. יתר על כן, טוענת היא כי הסטייה מהכלל בעניינו של המשיב בוצעה אף ללא הנמקה מתאימה. חלופת המעצר שנקבעה לא נבחנה באופן מקיף בבית המשפט המחוזי ובין היתר לא ניתן משקל לכך שהחלופה המוצעת היא בביתו של המשיב, בו מתגורר גם בנו הקטין, ובפיקוח קרובי משפחה של המשיב ושל הקטין שהיה נוכח עם המשיב באירוע, ושלגרסת ההגנה הוא זה שתקף את המתלונן. בנסיבות אלה, טוענת העוררת, קיים חשש שהמשיב ינסה לשבש הליכים, אם ישוחרר לחלופה המוצעת.

6.

לבסוף טוענת העוררת כי תנאי חלופת המעצר שנקבעו, ובמיוחד סכום ההפקדה במזומן שנקבע, מקלים באופן חריג ואין בהם כדי להוות הרתעה מספיקה. העוררת מוסיפה כי משירות המבחן נמסר שניתן יהיה לפגוש את המשיב ביום 3.6.2009 ולהכין תסקיר בעניינו עד ליום 9.6.2009, כך שניתן להקדים את הדיון בעניינו של המשיב בבית משפט השלום ליום 9.6.2009.

טענות המשיב

7.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד עופר קופרמן – לערר וטוען כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, טענות העוררת בדבר "הסטייה מן הכלל" לפיו יש להותיר נאשם במעצר עד לקבלת תסקיר המעצר בעניינו לא הועלתה בבית המשפט המחוזי והיא נטענת לראשונה בבית משפט זה. לטענתו, בית המשפט אינו "חותמת גומי" של שירות המבחן וכי הוחלט על שחרורו לחלופת מעצר לאחר שבית המשפט המחוזי ששמע את המפקחים המוצעים ואת נסיבות האירוע והתרשם כי יש בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו. מוסיף המשיב וטוען בהקשר זה כי חלופת המעצר שאליה שוחרר היא מעצר בית, 24 שעות ביממה, בפיקוח מלא, וכי ממילא הוא משוחח עם בנו מדי יום וכן כי בנו, שאינו עצור, אף ביקר אותו במעצר. לפיכך, טוען המשיב כי אין נפקא מינה כי הוא ובנו יתגוררו באותו בית מגורים.

8.

אשר לאירוע המתואר בכתב האישום של תקיפת השוטר, טוען המשיב כי כפי שניתן ללמוד משלושה מזכרים שנערכו בעניינו, לאחר שהוחלט על מעצרו בתום החקירה הוא נאזק ברגליו והתנגד לכבילתו בידיו שכן, לשיטתו, לא היה לכך מקום בנסיבות העניין. לטענת המשיב, הוא הגיע לתחנת המשטרה מיוזמתו לאחר שזומן טלפונית, לא היווה איום כלשהו על אדם או חפץ, ולא היה צורך לאזקו הן בידיו והן ברגליו. במסגרת הדיון שלפניי טען בא כוח המשיב כי זכותו לכבוד, הנלמדת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הצדיקה אי כבילתו באזיקי ידיים בנוסף לאזיקי רגליים בנסיבות העניין. עוד מוסיף המשיב וטוען כי גם מהוראותיה של פקודת המטה הארצי 12.03.01 בעניין הטיפול בכלואים בבית המעצר, ניתן ללמוד כי שוטרים מוסמכים לכבול אדם בידיו לאחר שנכבל ברגליו רק אם הדבר נדרש בנסיבות העניין ואילו, לטענתו, הדבר לא נדרש בעניינו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שהעורר יוותר במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום, שתתקבל לאחר קבלת תסקיר המעצר בעניינו.

10.

ראשית , מקובלת עליי עמדת העוררת לפיה, ככלל, שעה שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של נאשם ומתבקש תסקיר מעצר בעניינו, יש להותירו במעצר עד לקבלתו של תסקיר המעצר. תסקיר המעצר נועד להביא לפני בית המשפט הדן בהחלטת המעצר את התשתית הדרושה הנוגעת לחלופת המעצר וכן נתונים ופרטים בעניינו של נאשם שהינם בעלי חשיבות לצורך ההחלטה האם לשחררו לחלופת מעצר אם לאו. אכן, לבית משפט שיקול דעת האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר אם לאו גם לאחר שמתקבל תסקיר המעצר וברי כי בית המשפט אינו כבול בהמלצותיו של שירות המבחן. ואולם, מן הראוי כי משעה שמתבקש תסקיר כאמור, למעט בנסיבות חריגות אשר יש ותחייבנה עמדה אחרת בעניין, יוותר הנאשם במעצר עד לקבלת התסקיר בעניינו [ראו את דבריו של כבוד השופט א' גרוניס בבש"פ 6397/08 מדינת ישראל נ' רחמים (לא פורסמה, 20.7.2008), אשר למרות שנאמרו בהקשרן של עבירות שהן חמורות מן העבירות המיוחסות למשיב, העיקרון העומד בבסיסם יפה גם לענייננו].

11.

במקרה שלפנינו, התבקש שירות המבחן להמציא את תסקיר המעצר עד ליום 14.6.2009 ולטענת בא כוח העוררת, כפי שאושרה על ידי בא כוח המשיב, נאמר לבא כוח המשיב על ידי גורמים בשירות המבחן כי ככל הנראה התסקיר בעניינו יהיה מוכן עוד קודם לכן, ביום 9.6.2009. נסיבות אלה אינן מצדיקות לטעמי חריגה מן הכלל האמור, לא כל שכן נוכח העבירות המיוחסות למשיב, אשר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו ונוכח התנאים המגבילים שהושתו עליו שלכאורה אין הם מספיקים בנסיבות העניין.

12.

שנית , עיינתי בשלושת המזכרים שהוכנו על ידי השוטרים שנכחו בתחנת המשטרה עת נחקר המשיב ו"השתתפו" באירוע כבילתו, והתרשמתי כי לכאורה, לא נפל כל פגם בהחלטתם להפעיל את סמכותם ולכבול את המשיב בידיו. כך, ציין השוטר ניסים סופר במזכר מיום 6.5.2009:

"היום סמוך לשעה 14:10 הגעתי למשרדו של יוני דגני על מנת לבקשו להגיע למשרד לשם רישום התייצבות בסידור עבודה נכנסתי למשרד הבחנתי בחשוד יושב על כסא שהוברר לאחר מכן שפרטיו [...] וקצין המודיעין אלדד אלישיב אוזק אותו ברגליו. החשוד התחיל להשתולל ואז יוני דגני קם והשניים ניסו לכבול אותו בידיו ..."

[ ההדגשות שלי – י.ד. ]

דברים דומים נאמרו גם במסגרת שני המזכרים הנוספים ואיני מוצא טעם לחזור עליהם. כאמור, המשיב התנגד, לכאורה, לכבילתו באזיקים בידיו לאחר שנכבל ברגליו ובמסגרת התנגדותו האמורה נפצע אחד השוטרים מן האזיקים. מעשים אלו של המשיב תומכים אף הם במסקנתי כי אין לשחררו מן המעצר עד להחלטה של בית משפט השלום שתתקבל, בין היתר, על סמך תסקיר המעצר שיוגש בעניינו.

13.

סוף דבר, הערר מתקבל. העותר יוותר במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום בעניינו.