בש"פ 1958/12 חיים איפרח נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז, לפיו נדחה ערעור המבקש על חומרת העונש שהושת עליו בבית-המשפט לתעבורה בפתח תקווה, בעקבות הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

2.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 12.12.2010 במעמד בא-כוחו הקודם של המבקש. הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה ביום 7.3.2012, קרי- באיחור של למעלה משנה. בהחלטתי מיום 8.3.2012 נדרש המבקש להגיש תצהיר משלים, בו יבאר את הסיבה לשיהוי המשמעותי בהגשת ההליך. המבקש נמנע מלפעול בהתאם להחלטתי, וביום 18.4.2012 קבעתי כי בהעדר התייחסות יכול ויימחק ההליך שבכותרת מחוסר מעש. ביום 1.5.2012 הוגשה תגובה מטעם המבקש. בתגובתו טען המבקש כי האיחור בהגשת ההליך נבע מטיפולו המסור באביו, נכה סיעודי אשר נזקק לטיפול צמוד. יצוין כי התגובה המשלימה הוגשה בהעדר תצהיר ובהעדר עותק מפסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה נשוא ההליך שבכותרת, וזאת על-אף האמור בהחלטתי מיום 18.4.2012.

3.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות, בלא שהתבקשה תגובת המדינה. בהתאם לסעיף 201 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב-1982, נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. מבקש האורכה אמנם אינו נדרש להציג "טעם מיוחד" לכך (אמת המידה הנוהגת בהליך האזרחי), אולם עליו להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך . בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.07.2006)).

4.

בנסיבות המקרה דנן, אף אם אתעלם ממחדלי המבקש בהליך שלפניי כפי שפורטו בפיסקה 2 לעיל, לא שוכנעתי שעלה בידיו לשכנע כי מתקיימת הצדקה לאורכה המבוקשת. הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר של למעלה משנה. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "ככל שמשך האיחור ארוך יותר כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה..." (ראו: בש"פ 5988/06

נגר הנ"ל, פס' 3 והאסמכתאות המובאות שם). טענת המבקש כי האיחור הנדון נבע מטיפול צמוד באביו החולה הועלתה באופן ערטילאי וסתמי. המבקש לא הציג כל תיעוד באשר למצבו הרפואי של אביו. זאת ועוד; בהתחשב בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית-המשפט קמא והוא אף מיוצג בהליך שבכותרת, לא ברור מדוע טיפולו של המבקש באביו מנע מבא-כוחו להגיש בקשת רשות ערעור, או למצער בקשת אורכה, בתוך המועד הקבוע לכך בדין. לכל אלה יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים, בהתחשב בכך שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כנגד חומרת העונש.

5.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הנימוקים שפורטו, באתי למסקנה כי לא הוכחה הצדקה מספקת לאורכה המבוקשת. לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחית.