בש"פ 1960/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ושוב, מוגש ערר לבית משפט זה על רקע הגשה באיחור על-ידי המשיבה של בקשה למתן צו פיקוח ומעקב לפי הוראות פרק ג' לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור ).

2.

בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה צו הפיקוח יתוקן באופן הבא:

א.

נוכח נסיבות המקרה, תוסר המילה "קטינות" מסעיף ה', תוך הותרת המילה "קטינים".

ב.

תוקפו של צו הפיקוח יצומצם לשנה אחת ממועד שחרורו של העורר.

הסכמה זו מקבלת תוקף של החלטה.

3.

מטיעוני הצדדים עולה כי בפסיקת בתי המשפט בערכאות הדיוניות מתעוררת מחלוקת פרשנית בדבר הגדרת טיבם של ה"טעמים מיוחדים שיירשמו" אשר בכוחם להצדיק קיומו של דיון בבקשה להוצאת צו פיקוח שהוגשה בחלוף המועדים הקבועים בסעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור. על פי גישה אחת שהוצגה, הטעמים המיוחדים עניינם האיחור בהגשת הבקשה בלבד. ואילו לפי גישה אחרת, הטעמים המיוחדים נסובים סביב נסיבות המקרה. בשל ההיבט העקרוני במחלוקת זו ועל פי בקשת הצדדים, אבהיר כי על בית המשפט לבחון במסגרת הטעמים המיוחדים שיאפשרו לקיים דיון לפי סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור הן את מידת האיחור והסיבה לו, הן את מסוכנות עבריין המין שנגזרת ממבחן העושה והמעשה.

4.

אין לי אלא להדגיש כי חשוב שהמשיבה תקפיד על המועדים להגשת בקשה למתן צו פיקוח המנויים בסעיף 12(ד) לחוק ההגנה על הציבור. בל נשכח כי בהליך מעין זה, הנמנעים של הבקשה אינם רק המשיבה והעבריין, אלא אף הציבור כולו, שמהווה גורם חשוב בשיקולים האם להטיל צו מהסוג הנדון. הדבר בא לידי ביטוי גם במועד להגשת הבקשה להוצאת צו פיקוח לעבריין - טרם שחרורו ממאסר או מאשפוז, או בסמוך לשחרור מן האשפוז.

כאמור הנני נותן תוקף להסכמת הצדדים המפורטת בסעיף 2 להחלטה.