בש"פ 1966/01 מדינת ישראל נ. משה זגורי

1.זוהי בקשה שביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.

המשיב עומד לדין באשמה של קשירת קשר לביצוע שוד, שוד חמור, רצח במזיד והצתה.

2.ההחלטה בדבר הארכה האחרונה ניתנה ביום 14.1.00. הטעם שבגינו נענה בית המשפט לבקשות ההארכה הקודמות, התבסס בעיקרו על חזקת מסוכנותו של המשיב העולה ממהות העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען. משפטו של המשיב הסתיים. הכרעת הדין נקבעה לשימוע ליום 14.3.01, המועד נדחה ליום 16.3.01 ונקבע ליום 26.3.01. הראיות הסתיימו ביום 5.9.00. הוגשו סיכומים בכתב ולאחריהן טיעון משלים ביום 16.11.00. לבקשת הסניגור הוגש טיעון משלים בכתב ביום 6.12.00.

3.המשיב נתון במעצר מאז דצמבר 1998. אין חולק כי המשפט התמשך תקופה ארוכה. גרמה לכך - בין השאר - "הלכת קינזי", שלא אפשרה לזמן לעדות עד תביעה מרכזי, שהועמד לדין בנפרד, בגין מעורבותו באותה פרשה.

4.טענותיו של הסניגור המלומד, עו"ד פלדמן, מופנות כנגד התמשכות המשפט ומעבר הזמן הבלתי מוסבר והבלתי ראוי - לטענתו - מאז הוגשו הסיכומים ועד למתן הכרעת הדין. כל אותה עת, נגרמים למשיב עינויי דין.

5.טענות הסניגור ראויות להישמע. סמכותו של בית משפט זה להאריך מעצר מעת לעת לתקופה מוגבלת, ללא הגבלת מספר הפעמים בהן יוארך המעצר, מחייבת את בית המשפט בזהירות מיוחדת ובקפדנות יתרה בשוקלו בקשה להארכות מעצר חוזרות ונשנות. אלמלא הסתיים המשפט, היה מקום לדחות את הבקשה על אף חומרת העבירה ומסוכנותו של המשיב. לא כך במקרה זה. אלא, שביקורת על התארכות המשפט ועל משך הזמן החולף בין סיומו ובין מתן פסק הדין, אינה יכולה לבוא במקום איזון שקול ורציני של האינטרסים המשמשים בזירה. מחד גיסא, הגנה על חירותו של מי שעדיין בחזקת חף מפשע, ומאידך גיסא, הגנה על הציבור מפניו משום מסוכנותו כי רבה.

6.על הערכאה הראשונה הדנה בעניינו של אדם הנתון במעצר תקופה ממושכת, לעשות כל שלאל ידו, על מנת שמשפטו של הנאשם יסתיים בתוך תשעת החודשים הקבועים בחוק, קל וחומר שעליו לעשות כן במהלך תקופת ההארכות הנוספות. משהסתיים המשפט בערכאה הראשונה, ראוי שפסק הדין יינתן בהקדם.

7.בענייננו, חלפו כחודשיים וחצי מאז הוגש הטיעון המשלים בכתב ועד היום. לא אוכל לומר - כטענת הסניגור - כי תקופה זו ארוכה מדי בהתייחס לחומר הראיות שבתיק ולטענות הצדדים בו ובהתחשב בעומס המוטל על בית המשפט. אוכל לומר, כי כאשר מצד אחד נמצאת על כף המאזניים הדאגה לביטחונו של הציבור ויחידיו מפני המשיב ומצד שני, תקופת מעצר נוספת לתקופה של 30 ימים, נוטה הכף בבירור לחובת המשיב.

8.אין המקרה נשוא הבקשה בבש"פ 9101/00 דומה למקרה שלפנינו. לבד מכך שהעבירות שונות, נקבע שם כי הטעמים שהצדיקו את מעצרו של המשיב מלכתחילה, אינם תקפים עוד או אינם תקפים באותה עוצמה. בענייננו, תקפים הטעמים כיום לא פחות מאשר בעת המעצר מלכתחילה.

10.אשר על כן, אני נענית לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים החל מיום 16.3.01 או עד למתן פסק הדין, לפי המוקדם.