בש"פ 197/07 יקותיאל אשקי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.11.2006 ביושבו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 10.7.06.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות גניבה: גניבת תכשיטים בשווי 560 ש"ח מחנות; וגניבת טלפון נייד וקופת צדקה ממסעדה. לאחר שמיעת ההוכחות, הורשע המבקש בשתי העבירות על-פי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע, כי בשל גילו של המבקש ומהות החפצים הנגנבים, לא ניתן להטיל עליו מאסר בפועל, של"צ או עבודות שירות. לפיכך, נגזר על המבקש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, וקנס בסך 500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון טען כי לא ביצע את העבירות שיוחסו לו, וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את הקנס. בית המשפט קמא דחה בפסק דינו את הערעור וקבע, כי הכרעת הדין עליה ערער המבקש מבוססת היטב על הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו, וכי הקנס שהוטל הוא נמוך מאוד בהתחשב בנסיבות. עם זאת, בשים לב למצב הכלכלי הקשה של המבקש, הוחלט כי הקנס ישולם בעשרה תשלומים. ביום 7.1.07 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על גזר הדין, ובמסגרתה אף את הבקשה להארכת המועד שלפני. המבקש טוען כי העונש שנגזר עליו אינו צודק, וכי בית המשפט קמא לא התייחס לערעורו על עונש המאסר על תנאי. המבקש טוען עוד כי מצבו הכלכלי בכי רע. לפיכך מבקש הוא הארכת מועד של שבעה ימים להגשת בקשת רשות הערעור.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, על אף שמשך האיחור אינו רב ועל אף שהמבקש לא היה מיוצג בפני בית המשפט קמא, הרי שהמבקש מבקש לערער על מידת העונש. בנסיבות אלה, המשיבה טוענת כי אין עילה ראויה להארכת המועד.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת המועד להדחות. אכן, הדין אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד בדין הפלילי (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). אף יש ליתן משקל לנסיבות נוספות בהליכים מסוג זה, כמו למשל משך האיחור והיעדר ייצוג משפטי שהשלכתו יכולה להיות, בין היתר, אי ידיעת המועד הקבוע בדין להגשת הערעור או אי יכולת להגיש את הערעור במועד. עם זאת, יש ליתן משקל ראוי – ואף משקל של ממש – לסיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו.

5.במקרה שלפני, אמנם משך האיחור אינו רב, אך אפילו בשים לב להיותו של המבקש בלא ייצוג, וגם בשים לב לנסיבותיו האישיות של המבקש, הרי שהמבקש לא ביסס בבקשתו כל טעם מספק לאיחורו. לפיכך מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה אין לראות בהיעדר הייצוג משום עילה מספקת להארכת המועד במקרה זה. בנוסף, ולצורך הבקשה שלפני, נראה כי סיכויי ההליך אינם טובים. הובהר למבקש בבית המשפט קמא כי אין להתערב בממצאי הכרעת הדין שנקבעו על סמך הראיות והעדויות שנשמעו, וכי לפנים משורת הדין ולמרות גליון ההרשעות הקודם של המבקש נגזר עליו עונש מקל מאוד. במצב דברים זה, הסיכוי כי בית משפט זה יתערב במסקנה לעניין המבקש בדרך של "גלגול שלישי" אינו ממשי. במצב דברים זה, שוכנעתי כי אין עילה להארכת המועד.

6.התוצאה היא כי דין הבקשה להארכת מועד להדחות.