בש"פ 2008/13 ולדיסלב אגרונובסקי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' סגן הנשיאה א' יעקב ) בעמ"ת 21072-02-13 בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ד' עטר ) במ"ת 36474-10-12 אשר הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

2.

באוקטובר 2012 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של כליאת שווא ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה. על פי כתב האישום, ביום 18.10.2012 התגלע ויכוח בין המבקש לבת זוגו (להלן: המתלוננת ) על רקע שעת הגעתה מהעבודה כאשר המבקש היה תחת השפעת אלכוהול. במהלך הויכוח נעל המבקש את דלת הבית, נטל את מפתחותיה של המתלוננת תוך שהוא מסרב לאפשר לה לצאת והחל להכותה באגרופים. המבקש שתה וודקה, נרדם וכאשר התעורר שב להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה. כאשר שב ונרדם מצאה המתלוננת את המפתחות, פתחה את הדלת ונמלטה. כתוצאה מכך התעורר המבקש, רדף אחריה, משך אותה בשערותיה אל הבית שם נעל שוב את הבית וחזר להכותה. בהירדם המבקש בשלישית, מצאה המתלוננת את המפתחות, נמלטה מהבית והזעיקה את המשטרה. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננת שטפי דם רבים, וכן חבלות בראשה ובאפה. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ועבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 82(ג) בצירוף סעיף 380 לחוק.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נקבע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה וחזקת מסוכנות לנוכח מהות העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי. המבקש הופנה לקבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן וזה המליץ כי בית המשפט יאפשר למשיב להתחיל תהליך קבלה לתכנית טיפולית בהוסטל לגברים אלימים. לאחר מספר דיונים, דעתו של בית משפט השלום לא נחה ממידת ההרמטיות של החלופה בהסדר המוצע ועל כן דחה אותו והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. עררו של המבקש על החלטה זו התקבל על ידי בית המשפט המחוזי מרכז במובן זה שקבע כי יתקבל תסקיר משלים משירות המבחן והדיון יחזור לבית משפט השלום אשר יבחן בשנית את טיב החלופה. לאחר קבלת שני תסקירים משלימים נוספים החליט בית משפט השלום (כב' השופטת ד' עטר ) כי אינו מוצא לנכון לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בלוד, ערר אשר נדחה בהחלטה מיום 28.2.2013 (כב' סגן הנשיאה א' יעקב ). מכאן הבקשה שלפניי.

3.

במסגרת בקשה זו טוענת באת-כוח המבקש כי שגו ערכאות קמא בכך שלא נתנו משקל מספק להמלצות החיוביות של שירות המבחן. לשיטתה, החלופה המוצעת תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, במיוחד לאור היותה מרוחקת ממקום מגורי המתלוננת, ותעניק הזדמנות לשיקומו של המבקש ולשיקום מערכת יחסיו עם המתלוננת – בת זוגו.

4.

לאחר עיון בהחלטות שניתנו בערכאות הקודמות ובתסקירים מטעם שירות המבחן באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. למבקש מיוחסות עבירות אלימות חוזרות כלפי בת זוגו. לכך יש להוסיף כי כנגד המבקש תלוי ועומד מאסר מותנה בגין עבירות אלימות, זאת בנוסף להרשעות בעבירות רכוש. לנוכח נסיבות אלו, ערכאות קמא לא נעלו את הדלת בפני פתרון שיקומי אשר יביא להקטנת המסוכנות הנשקפת מהמבקש בטווח הקצר ובטווח הארוך, אולם נקטו בזהירות הראויה בבוחנם את החלופות המוצעות, בהן גם ההסדר הטיפולי בבאר שבע. בעניינו של המבקש התקיימו לא פחות מתשע ישיבות בהן נבחנה באופן כן ויסודי אפשרות השחרור לחלופת מעצר, זאת על בסיס שישה תסקירי מעצר. בדיון האחרון בבית משפט השלום אף השתתפה מנהלת ההוסטל "דיאלוג מחודש" בבאר שבע אשר הציגה את ההוסטל בראשו היא עומדת. בדבריה סקרה המנהלת את יתרונות המקום אולם הדגישה כי "אם יש גבר שלא יכול לעמוד בגבולות מינימליים או שיש חשש שהוא יצא ויפגע באשתו – אז הוא לא מתאים למסגרת שלנו" (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2013). לנוכח הדברים ולנוכח היות המוסד פתוח דעתו של בית משפט השלום לא נחה מההסדר המוצע. בהחלטתו הודגש כי "מתסקיר שירות המבחן עלה כי המדובר במשיב שהקשר הזוגי מאופיין בתלותיות ובתחושת קנאה וכי מערכת היחסים בינו לבין המתלוננת התדרדר לאחרונה, מאחר והינו חושד כי הינה מנהלת קשר רומנטי עם מעסיקה ועל רקע זה נהג כלפיה באלימות". להערכה זו הוסיף בית המשפט את קיומה של מסוכנות להישנות העבירות ואת עברו הפלילי – ועל כן הגיע לתוצאה האמורה.

אף בית המשפט המחוזי קיבל הערכה זו ונקט באותה מידת זהירות תוך שהוא נותן דגש לעובדה כי קיימת זיקה אצל המבקש בין שתיית אלכוהול לבין ביצוע עבירות התקיפה כלפי בת הזוג, בעוד ההוסטל המוצע אינו מטפל כלל בבעיות אלכוהול. בית המשפט המחוזי הדגיש כי "לא מדובר באירוע יחידני אלא באירוע שמתחדש לכשהעורר מתעורר משנת השיכורים שלו" ועל כן קבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה מכדי לשחררו לחלופה המוצעת. כאמור, מבלי להידרש לשאלת גדרי ההיענות לבקשות רשות ערר מעין זו, אינני מוצא במקרה הקונקרטי הצדקה להתערבות אף לגופם של דברים. בתי המשפט קמא אחזו במידת הזהירות – כמתחייב על פי דין. ההסדר המוצע לא נדחה על הסף אלא נשקל בכובד ראש ונבדק בסדרה ארוכה של בדיקות ובכלל זה מפגש בלתי אמצעי עם העומדת בראש ההוסטל, עד אשר נדחה מחמת החשש כי הסדר מסוג זה יאפשר לניצני המסוכנות לשוב ולפרוח. צודקת הסנגורית כי מופיעות אמרות חיוביות בתסקיר מנקודת מבטו של מרשה אולם לא די בכך. הדיונים הרבים על התסקירים שהוגשו מלמדים על מורכבות העניין אולם בסופו של שיקול אין בחלופה להשיג את מטרת המעצר כמצוות המחוקק. עוד צודקת הסנגורית כי "האינטרס הציבורי הוא דווקא כי בן הזוג האלים ירכוש כלים ומיומנויות להתגבר על בעייתו זו". עם זאת, אין במצוי בתיק המסויים כדי לתמוך ברצוי מבחינת השאיפה לשיקום. אם לא די בכך, המעשים בוצעו לכאורה שעה שהיה תלוי ועומד נגד המשיב מאסר מותנה בגין ביצוע עבירת אלימות כלפי בת זוג בשני תיקים שונים.

5.

הבקשה נדחית.