בש"פ 2013/13 מדינת ישראל נ. עודד גולן

1.

ביום 29.12.2004 הוגש נגד המשיב 1 ונגד אחרים כתב אישום, שבו יוחסו להם עבירות רבות, שעניינן זיוף עתיקות ומכירתן. לאחר משפט ממושך, זוכה המשיב 1 מרוב האישומים, והורשע בשני אישומים בעבירות של סחר בעתיקות ללא היתר וכן באישום אחד של החזקת נכסים החשודים כגנובים. ערעורי הצדדים על פסק הדין תלויים ועומדים לפני בית משפט זה וקבועים לדיון ביום 31.7.2013.

2.

לאחר הכרעת הדין, הוגשה בקשת המדינה לפי סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ) למתן החלטה בעניין מוצגים שונים שהוגשו במהלך ניהול ההליך הפלילי. המדינה דרשה לחלט חפצים שנתפסו מהמשיבים, וזאת בשל כמה עילות (מצטברות או חלופיות): האחת, כי מדובר בחפצים שבאמצעותם או בהם נעברה עבירה; השנייה, כי מדובר בחפצים השייכים למדינה לפי דיני העתיקות; השלישית, כי המשיבים אינם אספני עתיקות רשומים ולכן אין להורות על העברת עתיקות לידיהם. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא א' פרקש ) קבע כי העילה היחידה הרלוונטית ביחס לרוב רובם של המוצגים היא שאלת הבעלות בחפצים לגופו של עניין (כלומר, העילה השנייה לעיל), ועבר לבחון את הפריטים שביקשה המדינה לחלט מכוח עילה זו. נקבע כי המדינה צריכה להחזיר למשיב 1 את כלל המוצגים שנתפסו, למעט הפריטים שלגביהם הוא הורשע בדין. בנוסף נקבע כי הפריט המכונה "לוח יהואש" יישאר בידי המדינה עד להכרעה בערעור שהוגש על זיכויו של המשיב 1 מהאישום הנוגע לפריט זה.

3.

להחלטה זו מכוון ההליך שלפניי, שסווג על-ידי כב' הרשמת ל' בנמלך כערר לפי סעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי (החלטה מיום 3.6.2013; ערעור על החלטה זו תלוי ועומד – בש"פ 4295/13). בערר, טוענת המדינה כי המוצגים שבית המשפט הורה על השבתם הם עתיקות, וכי זכות הבעלות בהם – על-פי דין – נתונה למדינה. בד בבד עם הערר, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בהחלטתי מיום 5.6.2013 קיבלתי את בקשת המדינה והוריתי כי הערר יידון לגופו ביחד עם הערעורים על הכרעת הדין ביום 31.7.2013. ההחלטה דנן תתייחס אפוא אך ורק לבקשה לעיכוב ביצוע.

4.

המדינה טוענת כי העברת המוצגים לידי המשיבים בטרם יישמע הערר עלולה להביא לסיכולו. בין היתר, נטען כי המשיבים עלולים להבריח, להחביא, להחליף, למכור, להזיק או לשנות את המוצגים. חשש זה מבוסס על קביעות פוזיטיביות בהכרעת הדין בעניינו של המשיב 1, שהתייחסו להתנהגותו הלקויה בנושא הטיפול בעתיקות מול הרשויות. המדינה מדגישה כי סיכויי הערר גבוהים, שכן המשיבים לא רכשו זכויות כדין באף אחד מהמוצגים התפוסים שבמחלוקת, וכי הזכויות בעתיקות אלה מסורות – על-פי דין – למדינה. המדינה מדגישה כי התפוסים נמצאים מזה כ-10 שנים במשמורת בטוחה, וכי נוכח המועד הקרוב שנקבע לדיון בערעורים על פסק הדין, כמו גם בערר דנן, יש מקום לעכב את הביצוע עד להכרעתו של בית משפט זה בפרשה.

5.

ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לדבריו, סיכויי הערר הם נמוכים, נוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי בשאלת הבעלות במוצגים. עוד נטען כי ככל שהמדינה מעוניינת להעלות את שאלת הבעלות במוצגים, עליה להגיש תובענה אזרחית נפרדת, ולא לעשות זה בהליך נלווה להליך פלילי שהסתיים בזיכוי, והוא ממילא בעל אופי זמני. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המוצגים – שהם בבעלותו של המשיב 1 – נלקחו ממנו לפני כ-10 שנים, והוא אינו יכול ליהנות מפרי עמלו. לדברי ב"כ המשיבים, החששות של המדינה מפני יצירת מצב בלתי הפיך אינם מבוססים. בהינתן טעמים אלה מציע הוא מתן ערובה הולמת כדי להפיג חשש זה. ב"כ המשיבים מדגיש כי בקשה מעין זו צריכה להיבחן כמו בקשה לעיכוב ביצוע אזרחי, וכי ההלכה הפסוקה מחייבת לבחון חלופה לתפיסה, על רקע הפגיעה המתמשכת בזכות הקניין.

6.

לאחר בחינת הבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים בעל פה, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערר. נוכח הטענות המועלות בערר המדינה – שעיקרן טענות לבעלות על המוצגים כ"עתיקות" – אני מוכן להניח כי – כפי שטוען בא כוחו המלומד של העורר – אמת המידה לבחינת הבקשה לעיכוב הביצוע דומה לזו הנהוגה בהליכים אזרחיים (על אף סיווג ההליך כערר פלילי). כידוע, השיקולים שיש לבחון לעיכוב ביצוע החלטה במסגרת ערעור אזרחי הם סיכויי ההליך ושיקולי מאזן הנוחות. ההליך שלפנינו – כפי שגם צוין בהחלטתה של כב' הרשמת ל' בנמלך – הוא הליך בעל מאפיינים ייחודיים, המשיק לתחומים הפלילי והאזרחי. כפי שמציין בא כוחם המלומד של המשיבים, מתעוררת שאלה אם ההליך שננקט על-ידי העוררת בבית המשפט קמא הוא המסגרת הדיונית המתאימה להכרעה בשאלת הבעלות במוצגים. עם זאת, בשלב זה איני רואה לקבוע מסמרות בסיכויי הערר, הקבוע לדיון במועד קרוב ביותר, והחלטתי לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי נסמכת בעיקרה על שיקולי מאזן הנוחות. לא נעלמה מעיניי הטענה לפגיעה מתמשכת בזכויותיו הקנייניות של המשיב 1, שהמוצגים – שבית המשפט קבע בהחלטתו שמקומם במחיצתו – יוסיפו לשהות תקופה נוספת (מוגבלת) במשמורת המדינה, עד להכרעה בערר. עם זאת, אל מול רצונו הלגיטימי של המשיב ליהנות מהאסתטיקה של פרי עמלו ואיסופו, ניצב החשש שאותו מציגה המדינה (בהתבסס על קביעות בהיבטים שונים בהכרעת הדין) כי פריטים ארכיאולוגיים בעלי ערך היסטורי רב ייפגעו או ייעלמו. הואיל ומדובר בפריטים מיוחדים במינם, שאינם בני-חליפין, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בהפקדת ערובה (או "חלופת תפיסה"; השוו: בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל

(12.3.2006); בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל (8.1.1998)). בנסיבות אלה, ונוכח המועד הקרוב שנקבע לדיון בהליך לגופו, החלטתי כי עיכוב הביצוע שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 1.5.2013 יעמוד בעינו עד להכרעה בערר, או החלטה אחרת של המותב שידון בו.