בש"פ 2018/00 אבישי שוקר נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום בשל עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והיזק בזדון. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף העורר את אשתו, המתלוננת, בשתי הזדמנויות שונות, הלם באוזנה, זרק עליה חפצים ורדף אחריה בחדר המדרגות של ביתם כשמוט ברזל בידו והוא אומר "אני אהרוג אותך". בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא א' בן דור), בהחלטתו מיום 24.1.00, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 9.3.00, דחה את עררו של העורר על המעצר. מכאן עררו שלפני.

2.בא כוח העורר עמל ככל שיכול כדי להראות שהראיות נגד העורר אינן מגיעות כדי ראיות לכאורה ובעיקר משום שמדובר ב"עדות מול עדות" ומשום "שיש בעייתיות" בעדותה של המתלוננת, שביקשה רחמים על העורר. עוד טען כי מסוכנותו של העורר מכוונת, לכל היותר, רק כלפי המתלוננת וכי יש לראות את התפרצויותיו, שבעטיין הוגש כתב האישום, כתוצאה של התגרות ושל מצוקה נפשית וכלכלית. כמו כן ציין כי בני הזוג הורים לתשעה ילדים, אחת הבנות חולה וזקוקה לטיפולים. לדעתו, ניתן, אפוא, להסתפק בחלופה למעצר שתרחיק אותו מהמתלוננת בסיוע גורמי תמיכה שונים.

טענות אלה אין בידי לקבלן. כפי שמתברר הורשע העורר בעבר בעבירות דומות ובאחת ההזדמנויות אף תקף את המתלוננת בנוכחות שוטרים שהגיעו לדירתם ושבר את אפה. כמו כן איים עליה באותו מעמד כי "יהרוג אותה ויוציא לה את הנשמה". העבירות הנדונות נעברו ימים מספר לפני שעמד להתחיל בריצוי עונש מאסר של חודש ימים שהוטל עליו בגין העבירות האחרונות ותוך תקופת מאסר מותנה שהושת עליו. מעשים אלה והנסיבות שבהן נעשו מעידים על העורר שדחפיו האלימים שולטים בו ואין בכוחו לעמוד נגדם. אכן, מצוקותיה של משפחת העורר נוגעות ללב ויש לקוות כי תימצא לה ישועה בקרוב, אולם אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של העורר מן המעצר. למרבה הצער, חוששני שעברו מעיד עליו כי אין זה המקרה שבו "צופים אל הסיכוי לשקם את המשפחה ולא רק אל ההרתעה והמניעה" (ראו דברי בבש"פ 1913/00 ראאיד מחיסין נגד מדינת ישראל , (טרם פורסם)).

2. הערר נדחה.