בש"פ 2027/11 מדינת ישראל נ. דרור אלפרון

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק

המעצרים )

1.

המשיבים נעצרו לראשונה ביום 7.6.10. ביום 20.6.10 הוגש כנגדם וכנגד נאשם נוסף כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ולגבי המשיב 2 בלבד – עבירה של גניבה לפי סעיפים 383(א)(1) ו-384 לחוק העונשין.

עניינו של כתב האישום, בתמצית, הוא סחיטה באיומים מבעלי בתי עסק בדרישה כי יעבירו למשיבים מיכלי משקה ריקים שנצרכו בעסקיהם, תוך שימוש "במותג" אלפרון ותוך שימוש ב"רמזים" כאלה ואחרים בדיבור ובמעשים, על מנת להטיל עליהם אימה ופחד. כך, במקרים בו סירבו בעלי העסק לדרישה או שלא העבירו את הבקבוקים הריקים, הגיעו המשיבים בעצמם או באמצעות אחרים לעסקי המאויימים על מנת ליטול את הבקבוקים, ובאחת הפעמים אף נכנסו לאזור המותר לכניסה לעובדי העסק בלבד, ונטלו ממנו שני שקים מלאים בבקבוקים ריקים.

כתב האישום כולל שמונה אישומים, ואפנה את הקורא להחלטותיהם של כב' השופט רובנישטיין ושל כב' השופט דנציגר בעררים על החלטות בית המשפט המחוזי לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים (בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.9.2010); בש"פ 6245/10 מרקוס

נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.2010)), שם פורטו בהרחבה האירועים המפורטים בכתב האישום ולא אחזור על הדברים. לצורך הדיון בבקשה דנא אעמוד על השתלשלות הדברים בהליכי המעצר ובתיק העיקרי כלהלן.

2.

השתלשלות הדברים בהליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. הדיונים ביום 21.6.10 וביום 12.7.10 נדחו לבקשת המשיבים לצורך לימוד הראיות. ביום 19.7.10 נדחה הדיון בעניינו של המשיב 2 פעם נוספת בשל החלפת ייצוגו, והתקיים דיון בעניינו של המשיב 1. בהחלטתו מיום 23.7.10 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יעקב ) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים, וערר על החלטה זו נדחה כאמור (בש"פ 5953/10 הנ"ל).

ביום 9.8.10 וביום 10.8.10 התקיימו דיונים בעניינו של המשיב 2 ובהחלטתו מיום 17.8.10 הורה בית המשפט

(כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) על מעצרו עד תום ההליכים, וערר על החלטה זו נדחה כאמור (בש"פ 6245/10 הנ"ל).

עם זאת, הפנה כב' השופט דנציגר את המשיב 2 לקבלת תסקיר לבחינת חלופת מעצר עבורו. תסקיר שירות המבחן שהוגש ל בית המשפט

ביום 14.10.10 לא המליץ על שחרורו לחלופה, ובעקבות דיונים שהתקיימו ביום 28.10.10 וביום 3.11.10 הורה בית המשפט

המחוזי כי המשיב 2 יישאר במעצר עד תום ההליכים.

3.

השתלשלות הדברים בתיק העיקרי: התקיימה ישיבת הקראה ביום 21.6.10 ונקבע דיון למענה לכתב האישום ליום 12.7.10, אך מאחר שהמשיב 2 ביקש שהות כדי להסדיר את ייצוגו, נקבע דיון נוסף ליום 6.9.10. במועד זה כפרו המשיבים במיוחס להם ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות לימים 28.11.10, 9.12.10, 20.12.10 ו-23.12.10 ( בית המשפט הציע מועדים מוקדמים בתחילת חודש נובמבר, אך לא ניתן היה לתאם מועד מוסכם בין כל הסנגורים). הדיון שנקבע ליום 28.11.10 נדחה בשל שביתת הפרקליטים. ביום 9.12.10, במהלך שביתת הפרקליטים, התקיים דיון בנוכחות המשיבים ובאי כוחם שעתרו לזכותם בשל ביטול מועדי ההוכחות ואי-התייצבות המבקשת, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט. הדיונים שנקבעו לימים 20.12.10 ו-23.12.10 בוטלו בשל אילוצי יומן בית המשפט , ונקבעו דיונים חלופיים לימים 4.1.11, 11.1.11, 18.1.11 ו-27.1.11. ביום 4.1.11 החלה פרשת ההוכחות, נשמע עד תביעה אחד, ובוטל מועד הדיון שנקבע ליום 18.1.11. ביום 11.1.11 נשמעה עדות עד תביעה נוסף, ועד תביעה שלישי החל במתן עדותו, אותה סיים ביום 27.1.11. במועד זה החליט בית המשפט על הפסקת שמיעת הראיות לשם העברת התיק להליך גישור, תוך הצהרה של באי כחם של הצדדים כי דחיית הדיון לא תשמש כטענה במסגרת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. מועדים נוספים לשמיעת הראיות נקבעו לימים 16.3.11, 13.4.11 ו-12.5.11. מועד ההוכחות שנקבע ליום 16.3.11 בוטל

לבקשת המבקשת, ונקבע מועד חלופי ליום 28.3.11.

ביני לביני לא צלחו הליכי הגישור.

4.

מכאן הבקשה להאריך מעצרם של המשיבים. לטענת המבקשת, מסוכנתם של המשיבים נלמדת מהמעשים המיוחסים להם, מעברם הפלילי ומקיומם של מאסרים מותנים חבי הפעלה התלויים ועומדים נגדם, מסוכנות שלא קהתה עם חלוף הזמן. לכך מתווסף החשש מפני שיבוש הליכי החקירה.

5.

לא כל אימת שבית המשפט נדרש להוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לחזור ולהידרש מבראשית לרציונלים שבבסיס הסעיף ולעשרות, אם לא מאות ההחלטות שניתנו במסגרת זו. בסופו של דבר, במלאכת איזונים עסקינן, איזון בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר, והשיקולים הצריכים לעניין הם: קצב התנהלות המשפט והגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט. האיזון בין השיקולים השונים הוא פרטני, ממקרה למקרה, ויכול ובמקרה אחד יינתן

משקל רב יותר לשיקול מסוים ובמקרה שני יינתן משקל רב יותר לשיקול אחר.

על רקע השיקולים דלעיל, ניתן לומר כי קצב התקדמות שמיעת הראיות אינו משביע רצון, וברי כי לא יהא די בהארכה זו כדי לסיים את שמיעת הראיות, באשר רשימת עדי התביעה כוללת 26 עדים, מבלי להזכיר את עדי ההגנה. טוב יעשה בית המשפט אם "יעבה" את מועדי שמיעת הראיות, אך בהכירי את העומס המוטל על בית המשפט המחוזי, את אילוצי היומן ואת "השמיכה הקצרה" של המועדים הנמשכת מצד לצד, איני מורה לעשות כן.

מנגד, התמונה המצטיירת של בעלי עסקים מפוחדים, והעבירה של סחיטה באיומים

- עבירה שמעצם טבעה, טיבה ואופייה גלומים בה מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט עקב השפעה על עדים - מביאים אותי למסקנה כי בשלב זה, שחרורם של המשיבים עלול להביא לפגיעה בציבור ולפגיעה במהלך המשפט. לכן, טרם בשלה השעה לבחינת חלופת מעצר.

מבלי לקבוע מסמרות, אעיר כי אם וככל שתסתיים שמיעת עדי התביעה המהותיים (הכוונה לבעלי העסקים המאויימים או עובדיהם, להבדיל מעדויות חוקרי משטרה או עדויות טכניות), ייתכן ונקודת האיזון תשתנה, אך עניין זה יתברר לכשתגיע השעה.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומאריך מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 21.3.11 או עד למתן פסק דין בת"פ 36602-06-10 ב בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת

ו' מרוז ), לפי המוקדם מביניהם.