בש"פ 2033/01 פנחס מימון נ. מדינת ישראל

נגד העורר תלוי ועומד בבית משפט השלום ברמלה כתב אישום ובו 9 אישומים בהם נאשם הוא באיומים, ניסיון לקבל דבר בתחבולה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, הונאה בכרטיס חיוב, הטרדה באמצעות מתקן בזק, הסתרת דברי דואר, פגיעה בפרטיות והפרת הוראת חוקית.

העבירות הנ"ל מיוחסות לו לגבי מספר גדול של מקרים שונים במועדים שונים, רובם ככולם מתייחסים למערכת אלימות, איומים והטרדות מצד העורר המכוונות כלפי מי שהיתה אז אישתו, כיום גרושתו. עניינה של הפרת ההוראה החוקית בהפרות חוזרות ונשנות של תנאי שחרור ממעצר אותם הפר העורר.

בית משפט השלום, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, פרש את המסכת העובדתית המונחת בתשתית כתב האישום, תיאר בפרוטרוט את המעשים המיוחסים לעורר וקבע כי עסקינן באדם אובססיבי שאין ליתן בו אמון, אדם שהפר, לכאורה, באופן בוטה את האמון שניתן בו על ידי בתי המשפט. עוד קבע כי הוא מסוכן למתלוננת באופן שאין מקום לקבוע חלופת מעצר. באותה החלטה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו לאחר שקודם לכן שוחרר בתנאים אותם הפר, חזור והפר. בית המשפט המחוזי, בערר שהגיש העורר, חזר ובדק את העניין ואת החלטת בית משפט השלום ולא מצא לשנות ממנה.

לאור גירושיו של העורר מאישתו, התבקש שירות המבחן להגיש לבית משפט זה תסקיר משלים. בסופו של תסקיר זה קובע השירות כי קיימת סכנה ממשית של פגיעה אפשרית בגרושתו והתרשמותו של השירות היא, כי רמת מסוכנותו של העורר, גבוהה. מכאן, שלא חל שינוי מבחינה זו לאחר גירושיו מאישתו.

משפטו של העורר קבוע ל2.7.01- ולדברי סניגורו יש סיכוי שהמשפט יסתיים באותו היום. ניתן להניח שזמן לא רב לאחר מכן יינתן פסק-הדין. הסניגור ציין כי ב3.6.01- נשפט העורר בבית משפט השלום ברחובות בת"פ 4060/99, ל3- חודשי מאסר בפועל שירוצו בתום תקופת המעצר. לפיכך, ביקש הוא לשחררו מהמעצר ולאפשר לו לרצות את עונש המאסר.

שקלתי אפשרות זו ואינני מוצאת להיענות לה. עלול להיווצר פער זמן בין תום תקופת המאסר לבין גזירת העונש בתיק הפלילי, אם יורשע העורר. אין סיבה לגרום למצב בו על התביעה לחדש את הבקשה למעצר עד תום ההליכים אם יהיה צורך בכך.

לאור כל האמור ובמיוחד בהתחשב במועד הקרוב שבו יסתיים משפטו של העורר, דין הערר להידחות.

הערר נדחה בזאת.