בש"פ 2036/13 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת רג'יניאנו )

מיום 14.2.2013 במ"ת 8493-01-13, בגידרה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

כנגד העורר, יליד 1986, הוגש ביום 6.1.2013 כתב אישום המייחס לו מסכת עבירות מגוונת כנגד המתלוננת, ילידת 1970, גרושה ואם לילדים (להלן: המתלוננת ), בתקופה שמינואר 2011 ועד שלהי שנת 2012 (להלן: התקופה ).

על פי האישום הראשון, במספר הזדמנויות במהלך התקופה, תקף העורר את המתלוננת במהלך מריבות שהתגלעו ביניהם על רקע קנאתו, תוך שהוא גורם לה המטומות ברגליה. בנוסף, במספר הזדמנויות איים העורר כי יפגע בה ובקרוביה ואף ירצח אותה, בין השאר בהודעות ברשת הפייסבוק.

על פי האישום השני, במהלך אותה תקופה ועל רקע מחשבת העורר כי המתלוננת מתרועעת עם גברים נוספים, קרא העורר מסרונים שקיבלה למכשיר הטלפון ולחשבון הפייסבוק שלה. בנוסף, במהלך שנת 2011, עת בילתה המתלוננת במועדון בתל אביב, יצר העורר קשר עם מכרה שנכחה אף היא באותו מועדון, ולבקשתו היא שלחה לו תמונות של המתלוננת במועדון. בהמשך אותו לילה פירסם מכר של המתלוננת (להלן: המכר ) הודעה בפייסבוק, לפיה התרועע עימה במלון סיטי-טאוור בתל אביב. בעקבות זאת שינה העורר את מעמדו ברשת הפייסבוק ("סטאטוס") ל-"רווק", אולם לאחר שהמתלוננת עשתה כך אף היא, הזמין אותה העורר לדירתו בתואנה שברצונו להתפייס. משהגיעה המתלוננת לדירה, נעל העורר את הדלת, הצמיד לראשה אקדח עטוף בכאפיה, ובאיומים הורה לה להתקשר למכר בכדי שישמע את שהתרחש ביניהן בליל אמש. לאחר שהמכר לא ענה לשיחת הטלפון, שלחה לו המתלוננת מסרון, ובתגובה השיב המכר כי הוא מתנצל על הטעות והוא מבקש לשוחח עם העורר ישירות בכדי ליישר את ההדורים. או אז, שיחרר העורר את המתלוננת.

על פי האישום השלישי, במהלך חודש נובמבר 2012 או בסמוך לכך, משנפרדו השניים, נמנעה המתלוננת להשיב לשיחות טלפון רבות מצידו. לאחר נסיונות רבים, ענתה לו חברתהּ, והבהירה כי המתלוננת אינה מעוניינת לדבר איתו. בתגובה, איים העורר כי יפגע בחברה ובילדיה וכן בבת הזוג. לאחר מכן, שלח העורר לבת הזוג ולחברתה הודעה בפייסבוק תחת הכותרת "שירותי מין" אליה צורפה תמונה של המתלוננת מבצעת מעשה מיני. בעקבות חשש המתלוננת כי העורר יפרסם את ההודעה ברבים, היא התקשרה אליו, ואז איים העורר כי אם תיפרד ממנו הוא יתאבד.

על פי האישום הרביעי, בלילה שבין ה-20 ל-21 לדצמבר 2012 שהו העורר והמתלוננת באילת בדירת חבר שחגג יום-הולדת (להלן: הדירה ). לאחר חצות יצאו השניים לבילוי במועדון במהלכו שתתה המתלוננת אלכוהול. במהלך הבילוי הראה לה העורר הודעה שקיבל ממכרה שביקשה לבלות איתו את הלילה, ובתגובה סטרה לו המתלוננת בפניו. בעקבות זאת גרר אותה העורר אל מחוץ למועדון, היכה אותה

בפניהּ באגרופים, דחפהּ, הפילהּ לארץ והלם בראשה במוט ברזל. לאחר מכן הוביל העורר את המתלוננת למונית ונסע עימה לדירה, שם השכיבהּ על מיטה באחד החדרים, והביא קרח להניח על פניה החבולות. בהמשך ליטפהּ העורר, התנצל על מעשיו ואז שלח ידו לאיבר מינה והחל להפשיל את מכנסיה. המתלוננת שהיתה מטושטשת מהאלכוהול ומהמכות הסיטה את ידו, ואמרה כי אינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין. בתגובה השיב העורר, כי הוא מחליט מתי יקיימו יחסי מין, הפשיט את המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד לרצונה. בעקבות ההתרחשויות האמורות לעיל, נגרמו למתלוננת המטומות בזרוע שמאל, במצח, סביב עין שמאל ובלסת, נפיחות בשפתיה וקושי בפתיחת הפה, ושפשופים ושריטות במספר איברים.

בגין כלל מעשים אלו, הואשם העורר בתקיפה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); איומים (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 192 לחוק; פגיעה בפרטיות – עבירה לפי סעיפים 5 ו-2 (11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, והטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982; אינוס – עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק, ותקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 ו-382(ג) לחוק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. במישור הראיות לכאורה, הצביעה המשיבה, בין היתר, על עדות המתלוננת ועדויות חברותיה, תמונות ותעודות רפואיות בגין כתב האישום הרביעי, והודעות שונות מרשת הפייסבוק. במישור עילת המעצר, נטען לסכנה לשלומה של המתלוננת וחברותיה, ולחשש משיבוש הליכי משפט מצד העורר. זאת, נוכח איומי אחי העורר על המתלוננת לאחר שנמלטה למעון לנשים מוכות.

בדיון שהתקיים ביום 21.1.2013 הסכימה ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתרה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר שירות המבחן מיום 10.2.2013, נכתב, בין היתר, כי נשקפת מהעורר סכנה לאלימות חוזרת כלפי המתלוננת וכי קיים ספק אם יכבד את תנאי שחרורו. לכן, ועל אף שאחיו של העורר נמצאו כמפקחים רציניים ואחראים הומלץ שלא לשחררו ממעצר.

ביום 14.2.2013 הורתה השופטת רג'יניאו על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים ( מ"ת 8493-01-13). בהחלטה נאמר, בין היתר, כי מסכת הארועים מוכיחה כי לא מדובר במעידה חד פעמית, וכי בטחונה ושלומה של המתלוננת צריכים לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט.

3.

מכאן לבקשה שלפניי, בגידרה גורס העורר כי הגם שעדות בת הזוג עולה כדי "ראיות לכאורה", הרי שהנאשם מחזיק בעמדתו לפיה המדובר בתלונה שקרית כפי שיתברר בשלב הראיות. לטענת העורר, המדובר במתלוננת פרובקטיבית ואובססיבית, כפי שעולה מדפי הפייסבוק שלה; המתלוננת היא שנקטה פעמים רבות באלימות כנגדו כפי שעולה, בין היתר, מתמונת אוזנו, שהמתלוננת נשכה

בחוזקה; וכי המתלוננת היא שביקשה להמשיך במערכת היחסים עמו ולא "שיחררה" אותו לדרכו. העורר חזר והציע חלופת מעצר בכפר מע'אר המרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת במרכז הארץ, בצירוף איזוק אלקטרוני, פיקוח של אחיו השוטר, והימנעות מכל שימוש באמצעי תקשורת. בנוסף, הצביע העורר על כך שאין לו עבר פלילי, הוא שוהה במעצר מזה שלושה חודשים לראשונה בחייו, והוא מוגדר כחולה לב הנתון למעקב רפואי, ואף עבר צינתור בעבר.

4.

דין הערר להידחות.

לצורך הדיון, אני נכון להניח כי בין העורר למתלוננת נוצר במהלך התקופה קשר "פתלוגי-אובססיבי" ששני הצדדים היו שותפים לו, וכי המתלוננת – המבוגרת מהעורר בשש עשרה שנים - קירבה וריחקה אותו לסירוגין. בכל אלה, אין כדי לטשטש את התמונה של יחס אובססיבי ותלותי שהעורר פיתח כלפי המתלוננת, ואת התפיסה המעוותת שלו לגבי "מערך השליטה" כלפיה, כפי שבאו לידי ביטוי באלימות מינית, נפשית ומילולית שהפגין לאורך התקופה. כך, לדוגמה, כתב העורר בפייסבוק: "אני רוצח אותך ואת כל מי שרואה, אחרי שאני אהנה מזה אני אתאבד", "את לא מבינה מה מחכה לך יא אפס...אם הזדיינת איתו פשוט תגידי לדעת אם לקבור אתכם ביחד יא אפס את לא מבינה מה אני הולך לעשות לך" ועוד פנינים מצמררים כגון דא. כאמור, המתלוננת נמלטה למעון לנשים מוכות, מה שמעיד על חששה מפניו, וכפי שעולה מהחומר, היא מטופלת כיום במרכז לטיפול באלימות במשפחה והעו"ס המטפלת בה התרשמה כי היא שרויה במצב פוסט-טראומטי בעקבות התנהגותו של העורר. ואם לא די במסוכנות האינהרנטית הנובעת מדפוסי החשיבה וההתנהגות של העורר, הרי שאחיו של העורר יצר קשר עם המתלוננת ודרש ממנה לחזור בה מעדותה, מה שמעורר גם חשש לשיבוש הליכי משפט ולהפעלת מערך לחצים על המתלוננת.

5.

בנסיבות אלה, ואף מבלי לקחת בחשבון את ההמלצה השלילית של שירות המבחן, דין הערר להידחות.