בש"פ 2059/08 טארק שקרא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג. נויטל) בב"ש 090269/08 מיום 3.3.2008 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העובדות

ביום 31.1.2008 הוגש נגד העורר כתב אישום אשר ייחס לו את עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירת הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק כניסה לישראל התשי"ב-1952, עבירת נהיגה באור אדום, לפי תקנה22(א) לתקנות התעבורה ועבירה של אי ציות להוראות שוטר, לפי סעיף 62 (8) לפקודת התעבורה.

על פי כתב האישום, ביום 19.1.2008 נהג העורר ברכב ואסף לתוכו ארבעה תושבי איזור ששוהים בישראל שלא כדין. שוטר שנסע אחריו הורה לו לעצור והעורר לא ציית להוראה זו והמשיך בנסיעתו. רק לאחר שהצטרפה ניידת נוספת למקום, עצר העורר בסמוך לנאות קדומים. בעקבות אירוע זה נחקר העורר ושוחרר בערבות עצמית.

בחלוף תשעה ימים ממועד האירועים הנ"ל, נהג העורר ברכבו לעבר מחסום ובתוכו שלושה זרים ששוהים בישראל שלא כדין. שוטרים הבחינו ברכב המגיע במהירות מופרזת לעבר המחסום. אחד השוטרים הורה לעורר לעצור, אולם הלה לא ציית והמשיך בנסיעתו הפרועה והחל מתקרב למחסום. שוטר שני הורה לו לעצור. העורר המשיך בנסיעתו הפרועה וכשהגיע למחסום, פרץ אותו תוך עקיפת רכב אחר. השוטרים החלו לרדוף אחרי העורר וקראו לו לעצור. העורר המשיך בנסיעתו הפרועה ופנה שמאלה בצומת באור אדום תוך שהוא גורם לכלי רכב מסביבו לבלום בלימת חירום. בהמשך עבר העורר בשנית באור אדום תוך פניית פרסה. שוטר נוסף ניסה לסגור נתיב עם מחסום דוקרנים אולם העורר עקף מחסום זה, חרף סימונים שיעצור וסיכן את חיי השוטר. לבסוף נעצר העורר לאחר מרדף בצומת הולץ בחולון.

ביום 27.2.2008 הוגשה על ידי המשיבה בקשה לעצור עד תום ההליכים את העורר. הבקשה נדונה ביום 3.3.2008 בפני בית המשפט המחוזי תל אביב- יפו. בית המשפט קבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו. זאת נוכח תיאור העובדות, המסוכנות הגבוהה, החשש הממשי לשיבוש מטרת המעצר בחלופת מעצר בתיק ולאור הפסיקה שיש להילחם בנגע של נהיגה מסוכנת ופראית, בין היתר באמצעות מעצר עד תום ההליכים. עוד מבסס בית המשפט המחוזי את החלטתו בדו"ח פעולה של המשטרה מיום 27.1.2008 ועל בסיס עדות של אחד מהתושבים הזרים ששוהים שלא כחוק בישראל שהיה עם העורר בעת נהיגתו.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

העורר כך נטען הינו צעיר ללא כל עבר פלילי ונסיבות חייו קשות. אביו נפטר בהיותו בן 13 והוא נאלץ לעזוב את הלימודים ולפרנס את משפחתו ולסעוד את אימו החולה. עד למעצרו, ניהל העורר אורך חיים נורמטיבי עם בת זוגתו והקים משפחה. הוא אב לבן בן מספר ימים שנולד עת היה במעצר, ולמעשה לא ראה את בנו הבכור מעולם.

בתסקיר של שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי מתוארות נסיבות חייו הקשות של העורר. העורר הביע חרטה בגין מעורבותו הפלילית. קצין המבחן התרשם, כך נטען, כי קיים אפקט מרתיע להליכים המשפטיים כנגד העורר וכי ניתן לצמצם את הסיכון לציבור. על כן מצא לנכון שירות המבחן להמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. בנוסף, נטען כי אין בתסקיר דיון כלשהו בסוגיית מסוכנות גבוהה.

העורר מבקש מבית המשפט כי יאפשר לו לחזור לחיק משפחתו ולבנו הבכור שנולד ואותו לא ראה מעולם. כמו כן, מציין העורר כי הוא לוקח אחריות על מעשיו ובבוא היום, ייתן את הדין על כך.

שקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שבית המשפט צדק בהחלטתו. חומרה יתרה יש בארוע השני, החמור כשלעצמו, דווקא על רקע הארוע הראשון. אכן, למערער אין עבר פלילי אולם בענייננו ביצע שתי עבירות בזו אחר זו. ההתנהגות הפרועה בארוע השני מראה כי אין לסמוך על העורר, ומורא החוק אינו עליו.

לא מצאתי פגם בשיקולי בית המשפט, ואני דוחה את הערר.