בש"פ 2063/06 מדינת ישראל נ. אדהם הוארי

1.באחד מימיו של חודש פברואר 2005 הגיע, עלי בשיר, עם אשתו, בנאן פהום, לבקר בבית הוריה של בנאן. על פי הנטען, בין משיב 1 (להלן: "אדהם") למשפחת בנאן קיים סכסוך קודם, ונראה כי על רקע זה נתגלע דו-שיח בין אדהם לעלי, שבמהלכו שלף אדהם אקדח וירה בעלי 6 כדורים מטווח קצר. לאירוע הצטרף משיב 2 (להלן: "בילאל") שדקר את עלי מספר דקירות באזור מותניו.

כתוצאה מהתקיפה התמוטט עלי כשהוא ללא הכרה, והובהל לבית חולים במצב קשה. ועוד נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, כי בהמשך מיהר בילאל להחליף את חולצתו, ובתיאום עם אדהם, הוא הסתיר את האקדח בחצרו של בית.

בגין כל אלה ייחסה המדינה למשיבים עבירות של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק ושיבוש מהלכי משפט. בתאריך 28.6.05 נפטר עלי, ובעקבות כך הוגש, בחודש ספטמבר 2005, כתב אישום מתוקן בו יוחסה למשיבים עבירת רצח.

2.כתב האישום המקורי כנגד המשיבים הוגש בחודש מרץ 2005, ומשחלפו 9 חודשים פנתה המדינה לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם ב-90 ימים. לבקשה זו ניתנה הסכמתם של באי-כוח המשיבים, ומשלא הסתיים המשפט גם בתקופת המעצר הנוספת, עותרת עתה המדינה כי אשוב ואעשה שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

3.שמיעתן של הראיות בעניינם של המשיבים החלה בסוף חודש יוני 2005, ואז נשמעו 6 מעדי התביעה. אולם, בעקבות פטירתו של המתלונן, נאלצה המדינה לתקן את כתב האישום, ומטבע הדברים, חייב שינוי מהותי זה היערכות חדשה ותגובה מעודכנת של המשיבים. לאחר כל אלה נקבעו מועדים חדשים לשמיעתן של הראיות, שניים מהם בחודש אוקטובר 2005 והאחר בחודש דצמבר. ברם, שני המועדים הראשונים נדחו לבקשת עו"ד בנדל, האחד – עקב מחלתו, והאחר – בטענה כי קיים ניגוד אינטרסים בין המשיבים המקשה עליו לייצג את שניהם. מאז שבו והתחלפו סנגוריו של משיב 2, וכתוצאה מכך הצליח בית המשפט לקיים שלוש ישיבות נוספות בלבד, במהלכן נשמעו מרביתם של עדי התביעה. על פי הערכת המשיבה, דרוש לה יום נוסף להשלים את ראיותיה, ואת זאת היא תעשה באחד משני מועדים שקבע בית משפט קמא לתיק זה בחודש מאי 2006.

4.נדמה, כי אין צורך לומר שמשפטם של המשיבים התארך יתר על המידה, אולם נראה כי גרמו לכך שני עניינים שלבית משפט קמא לא היתה שליטה עליהם – מותו של עלי ששינה את חזית המריבה מן הקצה אל הקצה, והדחיות שנגרמו בעטייה של ההגנה, בין היתר, משום חילופי הסנגורים.

במצב זה, וחרף הזמן הרב שחלף, סבורני כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים. מדובר במסכת אירועים קשה שבמהלכה נעשה שימוש בנשק חם וקר, ושהסתיימה בקיפוד פתיל חייו של אדם. התנהגות זו מצביעה על סכנתם המופלגת של המשיבים, ועל כן לא שוכנעתי כי הגיעה השעה להמיר את המעצר בחלופה אחרת. עם זאת, נראה כי על בית משפט קמא יהיה להקדים ולקבוע מועדי דיון נוספים, שאם לא כן לא יסתיים משפטם של המשיבים גם בתקופת המעצר עליה אורה, במיוחד לנוכח פרשת ההגנה שככל הנראה לא תהיה קצרה.

לפיכך, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 11.3.06 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 510/06 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.