בש"פ 2077/98 מדינת ישראל נ. יעקב בן שלוש

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירת רצח בכוונה תחילה. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, ולאחר שנת-מעצר החליט בית-המשפט העליון להאריך את המעצר, שתי פעמים, ב90- יום כל פעם. הבקשה שלפניי היא להאריך את המעצר פעם שלישית, גם זו הפעם ב90- יום.

החלטתי הנוכחית באה בהמשך להחלטת חברי השופט אור להאריך את המעצר פעם ראשונה (בש"פ 5744/97), ולהחלטתו של חברי השופט מצא אשר האריך את המעצר פעם שניה (בש"פ 21/98). אין צורך שאחזור על דבריהם של חבריי, הרי הם כתובים ומפורשים בהחלטותיהם.

השאלה הנשאלת עתה היא, האם מאז ההחלטה האחרונה להאריך את מעצרו של המשיב, ובשים-לב לתחזית המשכו של המשפט - האם נוכח כל אלה נכון יהיה להוסיף ולהאריך את מעצרו של המשיב?

העבירה בה מואשם המשיב היא החמורה שבעבירות, ולמותר לומר כי מסוכנותו של המשיב עולה מתוכה של העבירה ובה. מן הצד האחר, הכל יסכימו כי גם מי שעומד לדין באשמת רצח אין זה ראוי כי ייעצר ללא גבול. השאלה אינה אלא האם משך המעצר עבר את אותו הגבול הראוי?

מסתבר כי קצב הדיון ל90- הימים הבאים - על-פי התכנון המיועד - הינה קצב משביע רצון. מהיום ועד ליום 25 ביוני 1998 אמורות להיערך 12 ישיבות, מתוכן יום אחד מלא (מן השעה 8:30 ועד שעה 17:00) ואחד-עשר חצאי ימים. עוד שמעתי מפי באת-כוח המדינה, כי פרשת התביעה תסתיים בעוד כשלוש ישיבות, ומפי בא-כוח המשיב שמעתי כי יידרש לארבע ישיבות להביא ראיותיו. על-פי תחזית זו תסתיים הבאת הראיות בתקופת ההארכה, וייוותר זמן נוסף לסיכומים ואפשר אף להכרעת-הדין.

טוען בא-כוח המשיב, כי תקווה לסיום המשפט הועלתה גם בדיונים הקודמים, והמציאות לימדה אותנו כי התוחלת נכזבה. דברים אלה נכונים הם, אלא שבניגוד לפעמים קודמות בהן הועלו אך תקוות, זו הפעם שומעים אנו פרטים מדוייקים על דבר ישיבות מיועדות. לעת-הזו כף החובה מכריעה את כף הזכות, ומסקנת הדברים היא, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מעצר.

אני נעתר, איפוא, לבקשת המדינה, ואני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב ב90- יום נוספים, החל ביום 8.4.98 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 188/96 (מחוזי, חיפה), לפי המוקדם.

היום, ו' בניסן תשנ"ח (2.4.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98020770. G01