בש"פ 21/98 מדינת ישראל נ. יעקב בן שלוש

לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. המשיב עומד לדין באשמת רצח, על-פי כתב אישום שהוגש נגדו ביום 9.10.96, ומאז הוא נתון במעצר. במלאות שנה להגשת כתב האישום החליט בית-משפט זה להאריך את מעצרו בשלושה חודשים נוספים, ולפניי בקשתה של המדינה להארכתו בשנית.

הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתקופה הסטטוטורית כרוכה באיזון חדש של האינטרסים הנגדיים:

הצורך הקיים בהמשך המעצר להבטחת ביטחונו של הציבור מחד, והחשש מפני פגיעה יתרה בזכותו של הנאשם לסיום משפטו בתוך התקופה שנקצבה על-ידי המחוקק מאידך. משקלם של השיקולים הנגדיים באיזון זה, בשלב הארכת המעצר, לרוב שונה מן האיזון שעורך בית המשפט ביניהם בהחלטה המקורית על המעצר; וככלל - בשלב ההארכה יינתן משקל רב ונכבד לזכותו של הנאשם לסיום משפטו מבעוד מועד. עם זאת, ברור שכל מקרה צריך להיבחן על-פי נסיבותיו הקונקרטיות ובין היתר תוך התחשבות במהות העבירה שעליה נדרש הנאשם ליתן את הדין ובעוצמת השיקולים שמכוחם ציווה בית המשפט, מעיקרא, על המעצר.

משפטו של המשיב מתנהל והולך בפני בית המשפט המחוזי. עד כה התקיימו תשע ישיבות לשמיעת ראיות. על-פי החלטות קודמות של בית המשפט נקבעו להמשך הבירור עוד שש ישיבות במהלך חודש פברואר, ובעקבות החלטתי מיום 7.1.98 (לאחר שמיעת הטענות בבקשה שלפניי) הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע עוד חמישה מועדים במהלך חודש מארס. אכן נראה שבית המשפט המחוזי עושה מאמץ ראוי לשבח לסיים את משפטו של המשיב בהקדם ולפי הערכת הפרקליטה, המופיעה מטעם המדינה במשפט בערכאה הראשונה, קיים סיכוי סביר שיהיה בידי בית המשפט לסיים את המשפט במהלכה של תקופת ההארכה הנוכחית.

באיזון המתחייב בין הצידוק למעצר לבין הפגיעה בחירותו של המשיב, גובר, לעת הזאת, השיקול הראשון. למשיב יוחס מעשה רצח בכוונה תחילה שבוצע בחמש דקירות סכין. מהות המעשה ונסיבות ביצועו מעידות על המשיב כי שחרורו עלול לסכן את ביטחון הציבור; ועם כל הצער על התארכות משפטו, שלפחות בראשית הדרך לא היו לה סיבות מוצדקות, מחייב האיזון האמור היענות לבקשתה של המאשימה. ברוח מה שנאמר בהחלטתי הקודמת אבקש להניח שבית המשפט המחוזי אכן יעשה כל מאמץ אפשרי לסיים את בירור המשפט בהכרעת דין במהלך תקופת המעצר הנוכחית.

הבקשה מתקבלת וניתן בזה צו להארכת מעצרו של המשיב עד להכרעת-דין במשפטו ובהעדר הכרעת דין בתשעים ימים שמניינם מיום 9.1.98.