בש"פ 2081/01 בנימין בכר, עו"ד נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א-יפו

אכן ברגיל חובה על בעלי הדין להקפיד על קיום המועדים. חובה זו חלה גם בהליכים משמעתיים וגם בהליכים פליליים.

המבקש איחר את המועד. איחורו אינו קשור רק במחדל הנוגע לאי תשלום האגרה. פסק הדין הומצא למבקש כבר ביום 15.1.01, אך הלה שלח את פסק הדין לבית המשפט העליון ביום 18.2.01 (כאשר במשלוח זה נפלו פגמים שונים שגרמו להחזרתו אל השולח).

יודגש, כי המבקש איחר את המועד כבר באותה עת. משלוח הערעור נעשה באיחור, שכן התקנות מחייבות שהערעור יוגש בתוך 30 יום. יתר על כן, מועד המשלוח אינו המועד הקובע אלא מועד מסירת כתבי בית הדין לבית המשפט העליון. המבקש לא טרח לציין בבקשתו מועד זה.

בנסיבות אלה, לא היה מקום להיעתר לבקשה. עם זאת, פסק הדין של בית הדין המשמעתי ניתן שלא בנוכחות בעלי הדין. עיון בפסק הדין מלמד כי לא נכללו בו הוראות הנוגעות להגשת ערעור. העדרן של הוראות אלה לצד העובדה כי בשיטה רווחים מועדים שונים להגשת ערעורים, יכולה להצדיק בדוחק רב, הארכת מועד במקרה זה.

נוכח התגובה הנוספת של המשיב, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אני נעתר לבקשה.