בש"פ 2089/99 מדינת ישראל נ. משה אקובס

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו שורה של עבירות, ביניהן עבירה של ניסיון לשידול לרצח, החזקת סם שלא לצריכה עצמית. עובדות כתב האישום הצריכות לעניין, כמפורט בערר, הן כמפורט להלן:

המשיב היה שוטר במשטרת ישראל, שבזמן הרלבנטי לכתב האישום שירת ביחידת הליווי של המשטרה בבתי המשפט בתל אביב. במסגרת עבודתו הכיר את יוסי חדד ( להלן: חדד ), נרקומן, עליו ידע כי הוא משתייך לחבורת רמת עמידר, בראשותו של יוסי הררי.

בין חבורת רמת עמידר לבין חבורת פרדס כץ, בראשותו של יצחק חדיף, קיים סכסוך דמים, שבעקבותיו ארעו מספר אירועים אלימים, שבמהלכם, בין היתר, נרצחו מספר חברים שהשתייכו לחבורות אלה.

בחודש יוני 1998 הוגש כנגד שישה מבני חבורת פרדס כץ ( להלן: השישה ) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, המייחס להם ביצוע עבירת ניסיון רצח של רוני הררי, חבר בחבורת רמת עמידר ואחיו של יוסי הררי. לבקשת העוררת, נעצרו השישה עד לתום ההליכים נגדם, והובאו לדיונים בעיינם באמצעות יחידת הליווי של משטרת ישראל. בטרם הדיונים ולאחריהם, הוחזקו השישה בתאי המעצר שבקומת המרתף של בית המשפט.

על פי הנטען באישום הראשון, פנה המשיב מיוזמתו לחדד, ובמפגש ביניהם הציע לו כי ירצח את השישה על ידי כך שיניח מטען חומר נפץ במרתף העצורים שבבית המשפט בתל אביב, ולאחר מכן יכניס למקום את השישה ואז יפעיל את המטען באמצעות שלט רחוק. תמורת מעשי הרצח דרש המשיב מחדד סך של 100,000 דולר, 50,000 דולר מתוכם כמקדמה והיתרה לאחר ביצוע המעשה. חדד דיווח על ההצעה האמורה למשטרה, והמעשה נמנע.

על פי הנטען באישום השני, במהלך המפגש האמור, מכר המשיב לחדד 30,000 דולר בשטרות מזוייפים של של 100 דולר האחד. כן סיכמו ביניהם, כי חדד ימכור את השטרות ויחלוק עם המשיב את התמורה שיקבל. ואכן, במועדים שונים לאחר מכן, קיבל המשיב מחדד סך כולל של 56,000 ש"ח. כן נטען באותו אישום, כי ביום 29.10.98 קיבל המשיב מחדד עשר קופסאות סיגריות וכעשרה גרם של סם מסוכן מסוג הירואין, כדי שיעבירם לרוני הררי הנ"ל מחבורת רמת עמידר, שהיה עצור באותה עת בבית המעצר באבו כביר בתל אביב. המשיב לא הצליח לבצע אתההעברה, וביום 1.11.98 החזיר לחדד את הסמים ואת הסיגריות.

2.בית המשפט המחוזי קבע, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב, וכי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי גם היה ער לחומרת מעשיו של המשיב, ואף לסיכון שהוא מהווה. עם זאת, ראה להורות על שחרורו מהמעצר בתנאים אותם קבע. על כך מערערת המדינה. לטענתה, היה מקום לעצור את העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

לדעתי, יש לקבל את הערר.

3.בטיעוניו בפני ביקש בא כוח המשיב לערער את קביעת בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב. על אף כל טענותיו של הסניגור המלומד, באתי למסקנה, לאחר עיון בחומר הראיות, שראיות לכאורה כאלה קיימות. טענותיו של המשיב נגד מהימנות עדות העד חדד תבחנה על ידי בית המשפט אשר ידון בעניין, אך אין בהן לבטל או לשלול את דבריו של עד זה, להם נמצאו סיוע וחיזוקים, כראיה לכאורה לאשמת המשיב.

4.הנני גם סבור, שאין חלופה למעצרו של המשיב. בעבירות בהן הסתבך גילה המשיב את מסוכנותו הרבה. המעילה באמון הכרוכה במעשים אשר עשה, כאשר בהיותו שוטר, היה מוכן לפגוע באלה הנתונים למרותו ומשמרתו, גם מלמדת על מידת האמון המעטה שיש לרחוש לו אם ישוחרר ממעצרו. כפי שמציין בית המשפט המחוזי, המשיב "נכון היה בנפש חפצה למעול בתפקידו ולגרום למותם של בני אדם, תוך שידולו של אדם שהוא ידע שהוא נרקומן וחשוד בעבירה של ניסיון לרצח".

על רקע זה, הוכחה מסוכנותו של המשיב, חזקת מסוכנותו לא נסתרה, ונראה לי שלא היה מקום להחליט על חלופת מעצר תחת מעצרו עד תום ההליכים.

אשר על כן, ערר המדינה מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה, ואני מחליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.