בש"פ 2106/13 אסעיד מואייד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן )

מיום 3.3.2013 במ"ת 16417-02-13, בגידרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר, יליד 1976, הוגש ביום 10.2.2013 כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות תרמית ו"עוקץ" כלפי ספקים. מהחלק הכללי של כתב האישום עולה כי המבקש הקים בראשית שנת 2012 עסק העונה לשם "א. הובלות ומסחר בע"מ" (להלן: העסק ), בעזרת "איש קש" (להלן: מוסא ) שנרשם בהנחייתו כעוסק מורשה ופתח חשבון בנק. העורר שכר משרד לשימוש העסק והחל בפעילות עסקית ענפה מתוך המשרד. כתב האישום תוקן בהמשך, וכולל עשרה אישומים של הונאת בתי עסק וקבלת סחורה במרמה.

איני מוצא טעם לגולל כל תג ותג באישומים השונים ואציג בתמצית שבתמצית את התמונה העולה מאישומים 8-1. בחינת שיטת הפעולה של העורר, כפי שעולה מאישומים אלה, מראה כי העורר הזמין סחורה מספקים שונים, דאג כי ההמחאה הראשונה או ההמחאות הראשונות תפרענה על מנת ליצור אמון בקרב אותם ספקים, ובהמשך הזמין ציוד וסחורה ביודעו כי אין כיסוי להמחאות. לאחר מכן העורר "נעלם" ולא ניתן היה ליצור עמו קשר, את הסחורה שרכש מכר לצדדים שלישיים ובכסף עשה שימוש לצרכים אישיים ולבניית שני בנייני דירות בעיסאוויה (להלן: בנייני

הדירות ).

על פי האישום התשיעי, העורר כלל בספרי העסק חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 630,000 ₪ על מנת להגדיל שלא כדין את רישום ההוצאות של העסק. על פי

האישום העשירי, במהלך השנים 2012-2011 מכר העורר חמש דירות בשני בתי הדירות שבנה, ללקוחות שונים ברמות גמר שונות, בסכום של כ-200,000 ₪ לדירה – במזומן ובהמחאות לפקודתו. העורר לא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו ממכירת הדירות, או על כל הכנסה אחרת בנוגע לשנות המס 2012-2011; לא דיווח על תחילת עיסוקו בבניית בית הדירות; לא ניהל ספרים כמתחייב על פי חוק; לא דיווח לרשויות מע"מ על פעילותו; לא הוציא חשבוניות מס על תקבוליו דלעיל; לא דיווח למנהל מיסוי מקרקעין על העסקאות שביצע במקרקעין – וממילא לא שילם מיסים הנובעים מכלל הפעילות דלעיל. בנוסף לכל אלו, בכך סייע העורר לרוכשי הדירות להימנע מדיווח ומתשלום מס הרכישה כדין.

בגין המעשים מושאי כתב האישום, יוחסו לעורר, בין היתר, העבירות הבאות: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 לחוק; הלבנת הון -

עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; מרמה, ערמה ותחבולה – עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; ומספר עבירות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה להורות על חילוט רכוש העורר כנגד שוויו או חלק משוויו של הרכוש בו נעברו העבירות דלעיל, ולמעצר העורר עד לתום ההליכים וזאת נוכח הנסיבות המחמירות שבאישומים – סכומי הכסף הגבוהים והעובדה כי מדובר במסכת מתוכננת, מורכבת ושיטתית אשר במסגרתה בוצעו העבירות מספר פעמים; ולאור החשש לשיבוש הליכי משפט – אם בהתחמקות מהליכי משפט ומריצוי העונש, אם בהעלמת רכוש ואם בהשפעה על עדים או בפגיעה בראיות.

3.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי העורר הוא יליד ג'נין, נעדר רישום פלילי קודם. להערכת שירות המבחן, הסיכון בהישנות התנהגויות דומות לאלו המתוארות בכתב האישום הינו גבוה, וכן גבוהה המסוכנות הנשקפת מהתנהגויות אלו. אשר למפקחים המוצעים (אשתו וגיסיו), הרי שלמרות האחריות שהפגינו, המליץ שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר, בשל רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו ודפוסי אישיותו.

4.

בהחלטתו מיום 3.3.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בשל מסוכנותו ובהתחשב בהיקף העבירות. אציין כי בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות.

5.

על כך נסבה הבקשה שלפניי.

לטענת העורר, לא ניתן לייחס לו מסוכנות, בהיעדר עבר פלילי מכביד, היותו איש משפחה ואב לילדים, ולטענתו, אין מקום לחשש של ממש לשיבוש הליכי משפט. העורר הצביע על כך שלא ביצע כל עבירה

ממועד ביצוע העבירה האחרונה לכאורה (אפריל 2012) ועד לפתיחת החקירה בעניינו (אוקטובר 2012). בדיון בפני, טען ב"כ העורר כי המדובר בנושא אזרחי במהותו, והביע תמיהה, מדוע הסכימו הספקים השונים לספק לעורר סחורה ללא בטחונות של ממש.

לאור זאת, טען העורר כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

6.

דין הערר להידחות.

ענייננו במעשי "עוקץ" ותרמית שפגיעתם בציבור ובחיי המסחר השוטפים קשה. אין מדובר במעידה רגעית או חד-פעמית של המשיב. כל מהותו של העסק הפיקטיבי שהוקם על ידו נועד מלכתחילה ליצור מצג שווא כדי למשוך סחורות וציוד מעסקים וספקים שונים, תוך ידיעה שאין בכוונת העסק לעמוד בתשלום. העורר הקים אפוא מערכת מתוכננת ומשומנת כדי להונות סוחרים תמימים, אשר בסופו של יום מצאו עצמם ללא הסחורה וללא התמורה. אף אוסיף ואומר כי יש בעבירות מעין אלה סממן של כיעור, באשר לפחות חלק מהספקים אינם גופים גדולים שיכולים לעמוד "במכה" כלכלית כמו זו שהנחית עליהם העורר, והם עלולים לאבד מקור פרנסתם ולהיקלע למצוקה כספית קשה עקב מעלליו של העורר. העבירות המיוחסות לעורר,

קלות לביצוע אך קשות לאיתור, בין היתר, בשל השימוש בשמות כוזבים ובאנשי קש, ואין לקבל את הטענה כי המדובר במחלוקת "אזרחית" בלבד. הסכום הכולל של העבירות עומד על כ-3.5 מליון ₪, והלכה פסוקה עמנו כי גם עבירות רכוש יכולות להקים חזקת מסוכנות, במיוחד כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, ובשיתוף עם אחרים.

ואם לא די במסוכנות האינהרנטית של העורר, הרי שגם שירות המבחן בא בהמלצה שלילית על העורר.

לכך יש להוסיף כי משפחתו של העורר היא מג'נין, מה שמחזק את החשש להימלטות מן הדין, נוכח העונש הצפוי לעורר אם יורשע.

7.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.