בש"פ 2110/12 מדינת ישראל נ. אדוניה טריק

לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (מ"ת 1141-03-12) שניתנה ביום 12.3.12 על-ידי כבוד השופט ר' שפירא.

1.

נגד המשיבות (כולן ילידות שנת 1991) הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולמשיבה 3 גם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 25.2.12, בשעות הבוקר המוקדמות, נסעו המשיבות מעכו לחיפה במונית שירות. במהלך הנסיעה, תקפו המשיבות נוסעת אחרת (להלן: המתלוננת ) וחרף בקשותיה כי תחדלנה ממעשיהן, המשיכו המשיבות להכותה ולמשוך בשערה. ניסיונות נהג המונית להפריד בין המשיבות למתלוננת לא צלחו, והמשיבות המשיכו במעשי האלימות. שוטר שהוזעק למקום ניסה לברר את פרטי האירוע עם המשיבה 3, אך זו סירבה לענות לשאלותיו, קיללה אותו, וכן שרטה ונשכה אותו. בעקבות המעשים המתוארים, נגרמו למתלוננת שבר בארובת העין הימנית והמטומות בפניה, והיא נאלצה לעבור ניתוח (אגב, כפי שיצויין להלן, בא כוחה של המשיבה 3 טען בדיון כי העבירה של תקיפת שוטר כבר אינה מיוחסת למרשתו, אלא למשיבה אחרת, וכתב האישום תוקן בנדון).

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרן של המשיבות עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 7.3.12 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו ביקשו באי כוח המשיבות לשחררן לחלופת מעצר, בין היתר, נוכח חולשת הראיות בתיק והיעדר מסוכנות. בהחלטתו מיום 8.3.12 קבע בית המשפט, כי קיים בסיס ראייתי לכאורי למתואר בכתב האישום. עוד נאמר, כי אופייה האלים של העבירה, שננקטה כלפי קרבן אקראי, מלמד על מסוכנות המשיבות, ומשכך, לכאורה, קמה עילת מעצר נגדן. יחד עם זאת, נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיבות אינה גבוהה באופן שלא ניתן יהיה לאיינה באמצעות חלופת מעצר ראויה. בית המשפט עמד על כך, שאין מקום לעכב את ההחלטה בנוגע לחלופת המעצר עד לקבלת תסקיר בעניינן של המשיבות, ועל כן יש מקום לבחון חלופות מעצר זמניות "בתנאי פיקוח נוקשים" ובמקביל להורות על הגשת הזמנת תסקיר. בהחלטתו, קבע בית המשפט אמות מידה לחלופות המעצר שיישקלו, וביניהן, שלושה מפקחים נעדרי עבר פלילי לכל אחת מהמשיבות.

3.

ביום 11.3.12 התקיים דיון נוסף בעניינן של המשיבות, במהלכו התרשם בית המשפט מהמפקחים המוצעים. בנוגע למשיבה 1 הוצעה חלופת מעצר בבית הוריה, בפיקוחם ובפיקוחו של אחיה. לגבי המשיבה 2 הוצעה חלופת מעצר בבית אמה ותחת פיקוחה. לגבי המשיבה 3, הוצעה חלופת מעצר בביתה, בפיקוחם של בן זוגה ושתי חברות של בני הזוג (כאשר לאחת מהמפקחות ולבן הזוג עבר פלילי). בהחלטתו מיום 12.3.12 קבע בית המשפט, כי חרף הקושי הטמון בהחלטה זו והעובדה שהחלופות אינן עומדות באמות המידה שהותוו בהחלטתו מיום 8.3.12, יש לשחרר את המשיבות לחלופות המעצר המוצעות; זאת בהתחשב בגילן, בכך שרק ברקעה של המשיבה 3 ישנה מעורבות פלילית קודמת, ומתוך הנחה שחווית המעצר היוותה עבורן לקח מרתיע. בית המשפט הוסיף, כי יש להניח שכעת, כשמשפחותיהן של המשיבות מודעות להליך המתנהל נגדן ולהשלכותיו האפשריות - הן יהוו גורם מפקח יעיל. כמו כן בחן בית המשפט את עברם הפלילי של חלק מהמפקחים המוצעים וסבר שאין בו כדי לפסול אותם. משכך, הורה בית המשפט על שחרור המשיבות לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

(א) המשיבות ישהו במעצר בית בין השעות 17:00 עד 10:00, תחת פיקוחם של המפקחים שאושרו על-ידי בית המשפט; (ב) כל אחד מן המפקחים יחתום על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח; (ג) על המשיבות להתייצב פעם ביום בתחנת משטרה לחתימת נוכחות; (ד) על המשיבות להפקיד 500 ש"ח במזומן ולחתום על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח. בית המשפט ציין, כי מדובר בהחלטת ביניים (חלופת מעצר זמנית) שתבחן מחדש לאחר שיוגש תסקיר בעניינן של המשיבות (עד ליום 29.4.12). ביצוע ההחלטה עוכב עד ליום 14.3.12 בשעה 9:30.

4.

מכאן הערר שלפניי, המכוון נגד תנאי

חלופת המעצר. לטענת העוררת, חלופות המעצר שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא, אינן הולמות את חומרת העבירות המיוחסות למשיבות, ואין בהן כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מהן. העוררת מדגישה, כי הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע למשיבה 3, אשר הורשעה בפלילים בעבר, ומיוחסת לה, במסגרת התיק הנוכחי, עבירה נוספת של תקיפת שוטר.

עוד מלינה העוררת, על כך שחלופות מעצר שאושרו על-ידי בית המשפט אינן עומדות בקריטריונים שקבע הוא עצמו (החלטה מיום 8.3.12). לגישת העוררת, יש להורות על מעצרן של המשיבות במעצר בית מלא, תחת פי קוח אנושי ואלקטרוני במשך 24 שעות ביממה, וכן לדרוש מהן ומן המפקחים בטוחות כספיות גבוהות. אין מקום, לעמדת העוררת, לשחרר את המשיבות בתנאים מקלים יותר.

בדיון בערר הדגיש בא כוח העוררת כי תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי אינם מספקים הגנה מספיקה לציבור, כי בית המשפט שינה מהעקרונות שקבע הוא עצמו (עקרונות שיש להקפיד עליהם לשיטתה של העוררת) וכי כל עוד לא נתבררה המסוכנות של המשיבות במסגרת תסקיר מעצר, שחרורן צריך להיעשות בתנאים מחמירים במיוחד. עו"ד כהן הצביע על כך שבפועל מסוגלים המפקחים להעמיד פיקוח במשך כל שעות היממה (למעט פער זמנים קצר בעניינה של המשיבה 1), וטען שיש לקבוע ערבויות כספיות שתבטחנה עמידה בתנאי השחרור.

5.

באי כוח המשיבות עמדו על נסיבותיהן האישיות ועל נסיבות האירוע, וטענו כי המסקנה העולה מהן היא שמדובר בבחורות צעירות שלא נשקפת מהן סכנה. בגדר כך נטען כי מדובר באירוע נקודתי שהתרחש לאחר שהמשיבות צרכו אלכוהול ונוכח עימות בינן לבין המתלוננת שלא היתה מוכרת להן. הודגש כי גם לא היתה היכרות מוקדמת בין המשיבות וכי מעצרן עד כה הבהיר להן את חומרת המעשה שיוחס להן והיה לו אפקט מצנן ומרתיע.

בא כוחה של המשיבה 1 ציין כי החמרת תנאי השחרור תסכל הלכה למעשה את אפשרות השחרור בהתחשב באילוצי המפקחים שנקבעו. כמו כן נטען כי גם איזוק אלקטרוני עלול לסכל את אפשרות השחרור שכן למשפחה אין קו טלפון. בא כוח המשיבה 2 עמד על היותה אם לתינוקת בת כשנה וחצי שזקוקה לאמה, וציין כי החלטת בית המשפט מאזנת כראוי בין המסוכנות הנשקפת מהמשיבות (המוגבלת למצבים של שתיית אלכוהול בבילוי לילי, כך שמעצר בית בשעות הלילה יבטיח מפניה) לבין החובה שלא לעצור נאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת תנאי שחרור שפגיעתם בחירותו פחותה. כאמור, בא כוחה של המשיבה 3 ביקש להדגיש כי העבירה של תקיפת שוטר אינה מיוחסת עוד למרשתו מאחר שכתב האישום תוקן, מה שלא מצא ביטויו בערר. עוד נטען על ידו כי מדובר ב"החלטת ביניים", כשתנאי השחרור יבחנו שוב לאחר שיתקבל תסקיר מעצר, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה.

6.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא כי דין הערר להדחות. ראשית , לא למותר לציין כי שלושת המשיבות הן נערות צעירות, נשים בתחילת דרכן, ללא עבר פלילי (למעט המשיבה 3 שבית משפט לנוער קבע שעברה עבירה מבלי להרשיעה). הן לא פעלו בחבורה שהתארגנה מראש, או בתחכום. אכן, לכאורה לפנינו פרץ אלימות אכזרי ומכוער, אך לצורך ענייננו ניתן להניח כי אין בו כדי לבטא מסוכנות שרק תנאי שחרור הדוקים במיוחד יבטיחו מפניה. קיימת אפשרות סבירה כי האירוע היה אירוע נקודתי, צירוף נסיבות אומלל, שלא מבטא תבנית התנהגות חוזרת, והרחקת המשיבות מבילויים ליליים המלווים בשתיית אלכוהול עשויה להפיג במידה סבירה את מסוכנותן, ככל שהיא קיימת. שנית , אין להתעלם מהעובדה שהמשיבות היו עצורות פרק זמן משמעותי ויש לקוות שלמדו את לקחן מעצם המעצר ויישמרו שבעתיים במהלך תקופת השחרור בתנאים. שלישית , כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ומהחלטתו, בית המשפט בחן בקפדנות ובזהירות את המפקחים המוצעים ועל אף שלא כולם ענו על הדרישות שהוא עצמו קבע בהחלטה קודמת, נימק כראוי מדוע ניתן להסתפק בקיים.

רביעית , קביעת "חלון" במעצר הבית של מספר שעות, בשעות היום, תוך חיוב המשיבות להתייצב מידי יום במשטרה, אינו פוגע, לטעמי, בשאיפה להבטיח את שלום הציבור (בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל), ואף יש בו מימד של אוורור ממעצר הבית, היפה במיוחד לבחורות כה צעירות, שיכול אפילו לתרום להקפדה על קיום תנאי השחרור מצדן, בהיות התנאים סבירים ומאוזנים. חמישית , מדובר במשפחות דלות אמצעים, כך שקביעת ערובות כספיות משמעותיות יותר עלולה לסכל את אפשרות השחרור. בצד ערובות אלה, עצם הידיעה שמי שתפר את תנאי השחרור עלולה להיעצר, היא שאמורה לגרום למשיבות שלא להפר תנאים אלה.

כפי שנפסק לא פעם, לא ניתן להפיג לחלוטין כל חשש כאשר נאשם משוחרר לחלופת מעצר. חלופת מעצר לעולם לא תהיה מענה הרמטי ומוחלט למסוכנות הנשקפת מהנאשם ולא תגיע לדרגתו של מעצר בין כותלי בית האסורים (בש"פ 1734/11 בן צבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.11). גם העוררת לא התנגדה, כעקרון, לשחרור המשיבות עוד בטרם יוגשו תסקירי המעצר, אף כי עמדה על תנאי שחרור הדוקים ומחמירים מאלו שנקבעו. אני סבור שתנאי השחרור שנקבעו אינם כאלה שיצדיקו התערבות ערכאת הערעור והם מבטאים איזון סביר בין השיקולים השונים.

הערר נדחה. המשיבות תשוחררנה ממעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.