בש"פ 2111-24 בש"פ 2111-24

1.בפתח הדברים, אבהיר כי החלטתו השנייה של בית משפט השלום ירושלים אשר ניתנה ביום 11.3.2024 במ"ת 23178-03-24 – בגדרה הוחלט לעכב את ביצוע החלטתו הקודמת של בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה) לשחרר את העורר ממעצרו בתנאים מגבילים – ניתנה בניגוד לדין, זאת מאחר שהחלטה כאמור יכלה להינתן רק אחרי דיון במעמד הצדדים. החלטה זו לא יכלה להינתן, כפי שניתנה, במעמד צד אחד על-פי בקשת המדינה. כך קובע סעיף 57(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) (וראו גם סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). החלטה בדבר השהיית ביצוע שחרורו של נאשם לפי סעיף 55(א) לחוק המעצרים יכולה להינתן רק כאשר היועץ המשפטי לממשלה או תובע מודיע לבית המשפט "במעמד מתן ההחלטה" בדבר השחרור כאמור – קרי: במעמד הצדדים, ולא ex parte – "על רצונו לערור עליה".

2.העורר נעצר אפוא שלא כדין בעקבות החלטתו השנייה של בית משפט השלום, ולכך יש השלכות משפטיות.

3.הנני פטור מלדון בהשלכות אלה לנוכח ההסכמה כדלקמן, אליה הגיעו הצדדים בהמלצתי:

א.החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים שניתנה ביום 12.3.2024 במ"ת 24912-03-24 מתבטלת.

ב.ההחלטה הראשונה שניתנה על ידי בית משפט השלום ירושלים ביום 11.3.2024 במ"ת 23178-03-24 תעמוד על כנה ללא שינויים.

ג.תוספת ההפקדה הכספית מעבר לסכום של 5,000 ש"ח, אשר הופקדה מטעם העורר בעקבות החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, תוחזר למפקידהּ.

4.הערר מתקבל אפוא כאמור בפסקה 3 לעיל.