בש"פ 2138/06 מוסרי יצחק נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב נטען, כי העורר קשר במהלך שנת 2005 עם ששה אחרים לבצע מעשי מרמה והונאה. המטרה ששמו הקושרים לנגד עיניהם היתה לרכוש סחורות מספקים שונים, ולשלם את תמורתן בשיקים שמועד פירעונם יהיה לאחר 30.9.05, מתוך ידיעה שלשיקים לא יהיה כיסוי ולפיכך הם היו בבחינת מסמכים נטולי ערך. לצורך כך הם פתחו חשבון עסקי לחברה במסגרתה פעלו, ושכרו משרד כדי לשוות לעסקם אופי מהוגן. בהמשך, הם רתמו לפעילותם אנשים נוספים אשר שימשו כקניינים, ובדרך זו קיבלו במרמה סחורות בשווי כולל של כשני מיליון ש"ח. בהגיע מועד פירעונם של השיקים שנמסרו בתמורה לסחורות, הם חוללו על ידי הבנק, ומשפנו הספקים למשרדה של החברה, מצאו אותו סגור ואז גם הבינו כי נפלו קורבן למעשה תרמית.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קבלת דבר במרמה והוצאת שיקים ללא כיסוי.

2.עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. נטען, כי העורר עמד בראשה של רשת הקושרים, ולעניין זה התבססה טענת המשיבה על הודעות שנרשמו מפיהם של אחדים משותפיו. העורר בחר בחקירתו לשמור על זכות השתיקה, וכך נותרה גרסתם של חבריו מבלי שנסתרה, לפחות בשלב זה של ההליכים.

לגרסת המשיבה, משהוכח קיומן של ראיות לכאורה, שתי עילות מחייבות את מעצרו של העורר: מסוכנותו לביטחון הציבור הנובעת מהתכנון, התחכום והשיטתיות שאפיינו את דרך פעולתם שלו ושל חבריו; וכן החשש כי יימלט מאימת הדין, חשש המתבסס על כך שהוא לא התייצב לחקירה אלא בחלוף כחודש מאז מעצרם של שותפיו.

3.בית משפט השלום קבע כנקודת מוצא, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לחובת העורר, וראיות אלו מבססות גם את הטענה בדבר מעמדו המרכזי והמוביל בחבורת הקושרים. עם זאת, הוחלט להסתפק בעניינו בחלופת מעצר, הואיל ובניגוד לחבריו, הגיש בעניינו שירות המבחן מה שהוגדר כ"תסקיר חיובי". כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ושם נהפכה הקערה על פיה. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

4.אקדים ואומר, כי במחלוקת שנתגלעה בין ערכאות קמא, דעתי היא כדעתו של בית המשפט המחוזי. לעניין זה מקובלת עלי הקביעה כי נגד העורר קיימות ראיות שיש בהן כדי לבסס את הרשעתו, ולו זו בלבד אלא שיש בהן גם כדי להצביע עליו כמי שעמד בראש הקושרים, או למצער היה אחד היותר פעילים שבהם.

אכן, אין זה דבר שבשגרה שבית המשפט מורה על מעצרו של מי שנאשם בעבירות רכוש ומרמה עד תום ההליכים, אולם לכך נקבעו חריגים, וסבורני שעניינו של העורר נמנה על חריגים אלה. עורר זה, שהנו בעל עבר פלילי, לא חטא במשובת נעורים, וגם לא במעידה חד-פעמית, אלא בשרשרת ארוכה של מעשים שקדמה להם מחשבה ותכנון, ואף נקבע להם יעד – סוף חודש ספטמבר 2005, מתוך כוונה שלאחר מועד זה ייעלמו הוא וחבריו מבלי להותיר אחריהם עקבות, וכאשר שללם של קורבנותיהם בכיסם.

מי שזו דרך התנהלותו, כרוכה בו סכנה של ממש לשלום הציבור, וגם שהייתו במעצר-בית אין בה כדי לתת מענה למסוכנות זו, באשר הוא עלול להמשיך בפעילותו העבריינית גם ממקום חלופת המעצר המוצעת. ובאשר לתסקירו של שירות המבחן, נדמה כי הטענה בדבר היותו "חיובי" היתה מרחיקת לכת, הואיל ושירות המבחן מצא כי מדובר במי שאישיותו ילדותית, שבבסיס קבלת ההחלטות על ידו טעויות חשיבה אשר הנחו אותו בהתנהגותו הבעייתית, וכל אלה משקפים סיכון לביצוען של עבירות נוספות . בנסיבות אלו לא מצאתי כי הוכחה עילה ראויה להבחנה שעשה בית משפט השלום בעניינו של העורר בהשוואה לשלושה משותפיו. מעשיו של העורר, ולשונו של תסקיר המבחן מלמדים על קיומה של סכנה מוחשית כי העורר עלול להמשיך ולפגוע בביטחון הציבור ורכושו, ומכאן השקפתי כי תרופתו במעצר ממש בלבד.

הערר נדחה.