בש"פ 214-24 בש"פ 214-24

לפניי בקשה שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 22.01.2024, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 58458-01-23 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

רקע לבקשה והבקשה

1.בכתב אישום שהוגש נגד המשיב ביום 24.01.2023, יוחסו לו עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 245(ב) לחוק זה.

על-פי כתב האישום, ביום 06.10.2022, עת יצאה המתלוננת נסערת מבית בן-זוגה, המשיב הציע להסיעה לביתה. במהלך הנסיעה, בעודה בוכה ונסערת, הסכימה המתלוננת להצעת המשיב לעצור בדרך על מנת שתירגע בטרם תשוב לביתה ולילדיה. לפיכך, המשיב הסיע את המתלוננת לבית אחר, שם התיישבה על ספה בסלון, המשיב ניגש לחדר אחר, הלביש על איבר מינו אמצעי מניעה – ושב לסלון כשכפתור מכנסיו פתוח. בשלב זה, על-פי כתב האישום, ניגש המשיב למתלוננת, ניסה להפשיל את המכנסיים שלבשה ולהשכיבה על הספה כשהוא לוחץ על כתפיה. המתלוננת נאבקה במשיב, מסרה לפניו שלא מעוניינת במעשיו ושיש לה ילדים – אולם המשיב לא שעה לדבריה, אחז בה בכוח ואף משך את שיערה לאחור על מנת למנוע ממנה להתרומם ולחמוק ממנו. כתב האישום ממשיך ומפרט כי המשיב הפשיט את המתלוננת בפלג גופה התחתון ועד לברכיים חרף מאבקה ותחנוניה; הפשיל את מכנסיו; חשף את איבר מינו והחדירו לאיבר מינה עד הגיעו לסיפוק מיני. אז, הסיע את המתלוננת לביתה ואמר לה כי אם בן הזוג שלה ידע מזה, 'זה יעלה לה ביוקר'.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהמשך להחלטת בית המשפט, ביום 27.03.2023 הוגש תסקיר מעצר ראשון בעניינו של המשיב. במסגרתו, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור, והתרשם כי מערך הפיקוח המוצע אינו מספק. בהמשך לכך, ביום 02.04.2023, הוחלט לקבל את בקשת המבקשת ולעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית; מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר, ושלא נמצאו טעמים לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן (ערר שהגיש המשיב על החלטה זו, נמחק ביום 20.04.2023 על-ידי השופט י' אלרון (בש"פ 2967/23)).

3.בהמשך לבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, הוא הופנה בשנית לשירות המבחן למען הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בהמשך לאמור, ביום 12.07.2023 הוגש תסקיר מעצר משלים, בו נבחנה חלופת מעצר שונה מזו שהוצעה בתסקיר הראשון. שירות המבחן העריך כי המפקחים המוצעים אינם ערים למוקדי הסיכון במצבו של המשיב ואינם מהווים גורמי סמכות מציבי גבול. אשר על כן, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור.

4.ביום 20.07.2023 נדחתה בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. זאת, בשים לב לטעמי שירות המבחן כפי שפורטו בתסקיר המשלים; להיעדר טעם לסטות מהמלצתו השלילית; ולמסוכנות המשיב. צוין, כי פתוחה בפני המשיב הדרך להציע מפקחים אחרים, שכן מיקום החלופה שהוצעה נמצא מתאים. אשר על כן, ביום 14.08.2023 התקבל תסקיר שלישי בעניינו של המשיב מטעם שירות המבחן, אשר בחן מפקחות נוספות שהציע המשיב. מתסקיר זה עלה כי המפקחות המוצעות מעורבות רגשית בקונפליקט ואינן ערות לגורמי הסיכון במצבו של המשיב. עוד עלה, כי שירות המבחן שוחח עם המתלוננת שמסרה כי היא חווה הטרדות מצד בני משפחתו של המשיב לרבות מהמפקחות המוצעות. עוד עלה מהשיחה האמורה, כי המתלוננת חווה התדרדרות במצבה הבריאותי. לפיכך, נקבע כי אין בחלופה המוצעת כדי לספק מענה לסיכון הנשקף מן המשיב, וכי אין מקום לשקול את שחרורו.

בשים לב לאמור – ביום 24.08.2023 נדחתה בקשה נוספת שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט הטעים כי הטיעונים ביחס למעורבות המפקחות המוצעות בקונפליקט – טיעוני טעם, וכך גם השיקול שעניינו במצבה של המתלוננת. אשר על כן, ונוכח קיומן של ראיות לכאורה; עילת מעצר; עברו הפלילי של המשיב הכולל 16 הרשעות קודמות; והתסקירים שהוגשו בעניינו – הרי שאין מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר (בהמשך להמלצת השופטת י' וילנר, ביום 10.09.2023 חזר בו המשיב מערר שהגיש על ההחלטה האמורה (בש"פ 6568/23)).

5.ביום 22.10.2023 הסכים המשיב, בתום הדיון ולמשמע הערות השופט נ' סולברג, להארכת מעצרו הראשונה בתשעים ימים (בש"פ 7467/23).

6.משעה שלא תם משפטו של המשיב, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, בה נטען בעיקרו של דבר כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ומעידים על מסוכנות, אף קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית אותה לא סתר; מסוכנות זו מתחדדת בשים לב לאופי המעשים אשר בהם ניצל המשיב את מצוקת המתלוננת. הודגש, כי שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק וכן לעיוותי חשיבה והסתרה, ובסופו של יום לא בא בהמלצה לשחרורו, באף אחד מן התסקירים שהוגשו בעניינו. זאת ועוד, הודגש עברו הפלילי המצדיק הותרתו במעצר. ביחס לקצב התקדמות ההליך נטען כי זה משביע רצון – שמיעת הראיות החלה בחודש מאי 2023 ומאז התקיימו חמש ישיבות הוכחות, במהלכן הסתיימה שמיעת הראיות בתיק. נכון לשלב זה, קבועים שני מועדים לסיכומים.

7.בדיון שנערך לפניי היום, 10.01.2024, שבה המבקשת על עיקר טענותיה שבכתב. מן העבר השני, טען בא-כוח המשיב, בין היתר, כי עם חלוף הזמן ראוי לבחון בשנית את החלופה שהוצעה במסגרת תסקיר המעצר הראשון – שכן ניתן, בשים לב אף לשלב ההליכי, שעתה המטוטלת נעה לעבר שחרורו של המשיב. זאת ועוד, נטען כי עברו הפלילי של המשיב, הגם שמשמעותי, אינו מהעת האחרונה; וכן כי אין ממש בטענות שהועלו בדבר התנהגותן הפוגענית של בנות משפחתו.

דיון והכרעה

8.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

9.כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות וחזקת החפות העומדת לו, לבין אינטרסים של שמירה על שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי. בתוך כך, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; רמת המסוכנות הנשקפת ממנו; החשש לשיבוש הליכי משפט; וקצב התקדמות ההליך. ככל שתקופת המעצר מתארכת, נעה נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות. בשים לב למכלול השיקולים הללו, שב ובוחן בית המשפט את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר שפגיעתה במשיב פחותה (ראו למשל: בש"פ 837/23 מדינת ישראל נ' מוחמד, פסקה 8 (31.01.2023)).

10.אכן, ההליך מצוי בשלב מתקדם – אף ניתן לומר – בישורת האחרונה. זאת, משנותרו סיכומיו בלבד. על דרך הכלל, היה בשלב ההליכי האמור כדי להוות שיקול של ממש בבחינה חוזרת של חלופת מעצר בעניינו של המשיב – אך לא כך בענייננו.

למשיב מיוחסות עבירות חמורות למדי. על-פי כתב האישום, הוא ניצל את חולשתה ומצוקתה של המתלוננת, ביצע בה את זממו, חרף התנגדותה המילולית והפיזית – ואף 'חתם' את מעשיו באיום שמא תדווח על שנעשה. עבירות אלו, מטבען מלמדות על מסוכנות גבוהה. למרות האמור, ואף בשים לב לעברו הפלילי המכביד של המשיב הרלבנטי לענייננו, נוכח חומרתו והיקפו, הגם שאינו מהעת האחרונה – בית המשפט צעד כברת דרך משמעותית לעבר המשיב עת הפנה אותו שלוש פעמים לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו, למען בחינת חלופת מעצר. ברם, מעיון בשלושת התסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן, עולה כי נבחנו החלופות המוצעות בכובד ראש, ונמצא כי אין בהן כדי לאיין את מסוכנות המשיב. ויוטעם – כי יש בטענות ביחס להתנהגותן הפוגענית של בנות משפחת המשיב כלפי המתלוננת, וכן במצבה הרפואי המתדרדר, כדי לחזק את הקביעה לפיה נקודת האיזון – לא נעה לכיוון שחרורו של המשיב (ראו למשל: בש"פ 5714/23 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (01.08.2023)).

11.אשר על כן, הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 16.01.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 21291-04-23 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם, מתקבלת בזאת. עם זאת יוער, בשים לב לאמור לעיל ולמורכבות ההליך, כי יש לקוות שהכרעת הדין תינתן במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת.