בש"פ 2193/13 פאוזי אלכמלאת נ. מדינת ישראל

שלושה עררים מאוחדים על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה )

מיום 7.3.2013 ומיום 11.3.2013, בגדרן הורה על מעצר העוררים עד לתום ההליכים (לשם הנוחות, העורר בתיק 2193/13 ייקרא להלן: העורר 1 או פאוזי ; העורר בתיק

2213/13 ייקרא להלן: העורר 2 או ראני ; והעורר בתיק 2215/13 ייקרא להלן: העורר 3 או סאמר ).

1.

כנגד העוררים הוגש ביום 21.1.2013 כתב אישום הכולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, בליל ה-10.1.2013 נקראו שוטרים מתחנת רהט לביתו של מוחסין אלכמלאת (להלן: מוחסין ), לאחר שזה האחרון חזר לביתו שתוי והחל צועק, מקלל ושובר תריסים בביתו. השוטרים, אשר הוזעקו על ידי בתו ואחותו של מוחסין, נכנסו לחצר הבית וניסו להרגיעו, אולם זה צעק וקילל את אחד השוטרים (להלן: סיטבון ), ודחף אותו בחזהו. לאור זאת הודיע סיטבון למוחסין כי הוא עצור בגין תקיפת שוטרים וגרימת נזק לרכוש, אולם זה מצידו המשיך לקלל ולצעוק, והתנגד למעצרו. סיטבון אחז בזרועו של מוחסין והובילו לניידת המשטרה. או-אז החל להתאסף במקום קהל רב, ומוחסין צעק לעברם שיכו את סיטבון "שלא יצא מפה חי". סיטבון הזעיק תגבורת.

אחד בשם עומאר להלן: עומאר ) ושניים נוספים שעמדו סמוך לשער הבית, תקפו את סיטבון תוך שהם מושכים את מוחסין ומבקשים להבריחו לרכב שעמד בסמוך (להלן: הרכב ). בנוסף, אדם שזהותו אינה ידועה הכה בחוזקה בראשו של השוטר השני (להלן: מסאגנו ), ולאחר מכן בפניו באמצעות חפץ. מסאגנו הצליח להשתלט על התוקף, אך אז התנפלה עליו קבוצת אנשים ותקפה אותו באגרופים ובבעיטות. בשלב זה הגיעה למקום התגבורת.

שוטרי התגבורת הדפו את תוקפי מסאנגו, ומשניגשו לרכב על מנת להוציא משם את מוחסין, הלה בעט בסיטבון ובאחד משוטרי התגבורת (להלן: דוידוב ), שמצידו – ולאחר שהזהיר את מוחסין – ריסס גז פלפל לעבר פניו, ומספר שוטרים הכניסוהו לניידת המשטרה. באותו זמן הבחין דוידוב בעומאר שנכנס לכסא נהג הרכב ומבקש להימלט. דוידוב משכו החוצה, בתגובה הלה הכה בבטנו, ודוידוב ריסס גז פלפל לעבר פניו. דוידוב וסיטבון אזקו את עומאר והכניסוהו לניידת, כשקבוצה גדולה של אנשים שזהותם אינה ידועה תוקפים אותם בבעיטות ובאגרופים. בחיפוש שנערך לעומאר בניידת נמצאה בכיסו אבן.

בשלב זה צעק ודחף חמד אלכמלאת את השוטר סיטבון, ובמקביל החלו שלושת העוררים ביחד עם אנשים רבים נוספים שזהותם אינה ידועה לתקוף בצוותא חדא את השוטרים – אם בזריקת "בלוקים" ואבנים גדולות, ואם בהשלכת מוטות ברזל ומקלות עץ, באופן שהיווה סכנה ממשית לחיי השוטרים ואשר נמשך גם לאחר שהשוטרים תפסו מחסה מאחורי ניידות המשטרה. בשל כך, פגעה אבן בראשו של רפ"ק כהן (להלן: כהן ) וגרמה להתמוטטותו ולאיבוד זמני של ראייתו; ואבן שזרק פאוזי פגעה בגבו של שוטר נוסף. בכדי לחלץ את כהן, ירו השוטרים סיטבון ודוידוב באויר ופינו את כוח המשטרה ואת כהן מהזירה, תוך שמטר האבנים והמקלות נמשך.

כתוצאה מהתקיפה סבל כהן, בין השאר, משבר מרוסק בעצם פרונטאלי משמאל ובגג ארובת העין, המטומות, ותזוזות של פרגמנטים, והוא נותח ואושפז; השוטר מסאנגו פונה לקבלת טיפול בבית החולים סורוקה; ונגרם נזק רב לניידות המשטרה.

על פי האישום השני, בבוקר ה-13.1.2013 הגיעו שוטרים לישוב שגב-שלום במטרה לעצור את סאמר בגין מעורבותו בארועים מושאי האישום הראשון. סאמר נמלט והתחבא בארון באחד המבנים בישוב. משפתח אחד השוטרים את אותו ארון, היכהו סאמר. השוטר הודיע לו כי הוא עצור, אולם הלה המשיך להיאבק ולבעוט בשוטר ובשוטרים נוספים שניגשו לסייע, עד אשר נאזק.

2.

בגין עבירות אלו, הואשמו העוררים בחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה – עבירות לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפרעה לשוטר – עבירה לפי סעיף 275 לחוק; וחבלה במזיד – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק. בנוסף, הואשם העורר 3 בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העוררים עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 7.2.2013 קבע השופט אבו טהה כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העוררים וכי קמה כנגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בהחלטתו סקר השופט אבו טהה את חומר החקירה על נדבכיו, וקבע כי סוגיות מהימנות ומשקל העדויות מקומם בהליך העיקרי ולא בשלב זה.

4.

בעקבות החלטתו של השופט אבו טהה הוגשו תסקירי מעצר לגבי העוררים. בימים 4.3.2013, 7.3.2013 ו-11.3.2013 קיים השופט אבו טהה דיונים נוספים בעניינם של העוררים – לאחר קבלת התסקירים, ובסיומם הורה על מעצרם עד לתום ההליכים בעילה של מסוכנות.

מכאן לעררים שבפניי, בגדרם שבו וטענו באי כוח העותרים הן כנגד ההחלטה על קיומן של ראיות לכאורה והן כנגד ההחלטה שלא לשחררם לחלופות המעצר אשר נבחנו, ואשר חלקן אף הומלצו על ידי שירות המבחן.

5.

אקדים ואומר כי ברי שהמעשים המיוחסים לעוררים מקימים עילת מעצר של מסוכנות, ואף קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. ענייננו

בהשתוללות-רבתי, במלחמה-זוטא שאסרו העוררים ואחרים כנגד המשטרה שהגיעה למקום, לבקשתם של בני המקום. מי שתוקף ורוגם באבנים, מוטות ברזל, ומקלות את אנשי החוק שמצאו עצמם מכותרים בעין הסערה, תוך ניסיון "לחלץ" עצורים, מעיד שאין עליו מורא החוק ומורא אנשי החוק. מדינה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של התפרעות-רבתי כנגד אנשי משטרה העושים תפקידם, שאם לא נילחם בתופעה זו עד חורמה, יווצרו מקומות "אקס-טריטוריאלים" בהם אין למשטרה דריסת רגל ולית דין ולית דיין.

6.

העוררים טענו להפלייה בהשוואה לעד מדחת, בנו של מוחסין, שלא הוגש כנגדו כתב אישום. זאת, למרות שפאוזי העיד כי ראה אותו זורק אבנים לעבר השוטרים ולמרות דו"חות פעולה של שוטרים מהם עולה כי מדחת ברח מפניהם, ואף התנגד למעצרו. מדחת נעצר למספר ימים, הוגשה בעניינו הצהרת תובע אך למרות זאת הוא שוחרר מבלי שהוגש כנגדו כתב אישום. מכאן טענת העוררים להפלייה ולאכיפה בררנית.

דין הטענה להידחות. כפי שהוסבר על ידי המשיבה בדיון שבפניי, בהתפרעות השתתפו עשרות אנשים, כארבעים במספר. הפרקליטות בחרה להעמיד לדין את המעורבים הבולטים והפעילים, שחומר הראיות לגביהם, כלל עדות ישירה וחיזוקים נוספים. ובקיצור, אין דינם של כל המעורבים זהה, והדבר תלוי בחומר הראיות ובמידת המעורבות באירוע. כך, לדוגמה, נדחתה בקשת המדינה להאריך מעצרו של מעורב אחר בפרשה, וערר שהוגש על ידה נדחה אף הוא (החלטת השופט הנדל בבש"פ 2016/13 מדינת ישראל נ' מופיד דבסאן

(18.3.2013)). הערכת המאשימה את חומר הראיות לגבי מדחת ואת מידת מעורבותו במעשים מושא כתב האישום אינה זהה או דומה לאלו של העוררים, ומכאן שאין להשליך מעניינו עליהם. לעוררים שמורה כמובן הזכות לטעון, במסגרת התיק העיקרי, לאכיפה בררנית, אך בשלב זה של מעצר עד לתום ההליכים, אין בטענה זו כדי לסייע להם.

7.

לאחר שהקדמנו דברים אלה, נחזור לסדר הדברים הרגיל, ונבחן האם הרכיב של ראיות לכאורה מתקיים בענייננו.

חומר הראיות כולל את הודעת השוטרים המתארות את ההתפרעות-הרבתי אליה נקלעו. חלק מהשוטרים, כמו כהן וסיטבון, לא זיהו את העוררים, ולכן איני רואה טעם לעמוד על עדותם. אבחן להלן אך את הראיות הקושרות את העוררים להתפרעות.

8.

חומר הראיות לגבי פאוזי :

א . הודעת השוטר דסטה מיום 11.1.2013 בה נאמר כי זיהה את פאוזי כמי שהיה בולט בשטח ודומיננטי מאוד, וכמי שזרק עליהם אבנים, לרבות האבן שפגעה בו בגבו.

ב . הודעת השוטר דוידוב אשר זיהה את פאוזי שלבש קפוצ'ון צהוב והחזיק אבן גדולה ביד ימין.

ג . פאוזי מאשר כי נכח באירוע, אלא שלטענתו ניסה להרגיע את מוחסין המשתולל, וגורס כי משפרצה המהומה רוסס בגז על ידי השוטרים והלך הביתה.

אומר בקצרה כי הזיהוי על ידי השוטרים, בצירוף נוכחותו של פאוזי באירוע, עומד היטב ברף של ראיות לכאורה.

9.

חומר הראיות לגבי סאמר :

א . הודעותיו של מדחת, בהן נאמר כי ראה בוודאות את סאמר (הודעה מיום 13.1.2013 שעה 10:07), ולפני כן כי ראה את סאמר " זורק אבנים על השוטרים ואז הקצין נפל... ראיתי את הראשון שזורק אבנים זה סאמר אחמד כאמלאת הקצין בא לדודה שלי אמר לה תירגעי אנחנו נטפל במצב לפני שזרקו אבנים...היינו מאחורי הדלת וראינו הכל ראיתי את סאמר זורק בהתחלה אבנים על הקצין והקצין נפל" (הודעה מיום 13.1.2013 שעה 08:12).

ב.התנהגות מפלילה – סאמר נעצר כאשר שהה אצל אחותו, וכאשר הגיעו השוטרים התחבא בארון והתנגד למעצרו.

ג . שקריו של סאמר – סאמר טען בחקירתו כי היה אצל אחותו בעת האירוע, אך בהמשך החקירה, שינה גירסתו, וטען כי רק הפריד בין המתפרעים לשוטרים ואף החביא את השוטרים כי זרקו עליהם אבנים. בסוף החקירה, כאשר נשאל הכיצד ייתכן כי היה אצל אחותו בעת האירוע אם הגן על מוחסין ועל השוטרים מפני האבנים שנזרקו עליהם, לא הייתה בפיו תשובה.

אחותו של סאמר סיפרה בהודעתה כי סאמר הגיע אליה כיומיים לאחר האירוע, כאשר לפני כן לא ראתה אותו במשך שבועיים.

ד . הודעת מחמד כמלאת (בנו של מוחסין) מיום 14/1/13 לפיה כאשר סאמר ראה כי השוטרים עוצרים את אביו, החל להשתולל ולצעוק עליהם על כך שהם לוקחים את הדוד שלו, וכאשר הגיעו השוטרים מהבילוש, סאמר ומדחת עמדו יחדיו וצעקו לעברם .

ה . הודעת היאת כמלאת לפיה ראתה את סאמר עומד בצד עם הרבה אנשים והיא הטיחה בו שהם עושים בעיות "בגלל אחד שיכור שלקחו אותו".

ו . הודעת ר', בתו הקטינה של מוחסין מיום 14/1/13, ולפיה סאמר כעס עליה כי הזמינה משטרה בעקבות התנהגותו של אביה, וכי סאמר היה במקום כאשר שני השוטרים הראשונים הגיעו .

10.

חומר הראיות לגבי ראני :

א . הראיה המרכזית הקושרת את ראני לאירוע, מבוססת אף היא על הודעתו של מדחת מיום 13.1.2013 (שם, שורות 64-63) בה הוא מפליל את ראני כאחד מזורקי האבנים יחד עם אחרים שבשמותיהם נקב.

ב . שקריו של ראני – ראני טען לאליבי, כביכול היה אצל חליל עד לשעה 23:30 שאז הלך לישון בבית דודו בשכונה אחרת. האליבי עומד בסתירה לעדותו של חליל לפיה ראני שהה אצלו עד השעה 22:00-21:30.

ג . פאוזי הטיח בראני כי ראה אותו בעת האירוע.

11.

הראיה הישירה לזריקת אבנים על ידי סאמר וראני, מקורה בגרסתו של מדחת, הנתמכת בעקיפין במזכרו של השוטר שי מלול מיום 16/1/13. במזכר נכתב, כי לפני שיצא להולכה עם מדחת, הלה אמר לו כי האמירה שלו לפיה סאמר זרק אבן על הקצין שנפגע אינה נכונה, וכי אמר את הדברים מתוך פחד, מאחר שחישמלו אותו בטייזר. כאשר נשאל על ידי מלול מה באמת נכון, השיב מדחת כי ראה את סאמר ואת ראני ועוד אחרים שבשמותיהם נקב (מוסא, יאסין, אחמד ומופיד) כשהם מיידים אבנים כלפי מעלה, לכיוון השוטרים והניידות, וראה כי השוטר נופל, אך אינו יודע מי מבין מיידי האבנים פגע בשוטר. לאחר שמדחת הוזהר כי כל שיאמר ישמש כנגדו וכי יש לו זכות להתייעץ עם עורך דין, הוא שוחח עם עורך דין ושוב חזר על תלונתו כי הוכה על ידי שוטרים וכי נעשה כנגדו שימוש בטייזר, אך התמיד בגרסתו כי ראה את ראני, סאמר, מופיד ויאסין זורקים אבנים לעבר השוטרים וניידות המשטרה, ואחר כך נכנס יחד עם אחיו לבית ולא יצא.

גרסה זו, שנרשמה במזכר על ידי השוטר מלול, פועלת לחובת סאמר וראני באשר במזכר ניכרים "אותות אמת" בדברי מדחת, שהרי "התוודה" בפני השוטר מלול כי לא ראה מי השליך את האבן שפגעה קשה בכהן, אך עם זאת, עמד על גרסתו הבסיסית לפיה סאמר וראני היו בין משליכי האבנים.

מבלי להידרש לנושא מהימנותו של מדחת, הרי שעדותו בעייתית על פניה. זאת, לא בשל מעורבותו הלכאורית באירוע, אף לא בשל עדותה של אמנה לפיה מדחת לא היה איתה בתוך הבית (באשר נראה כי אמנה ניסתה להרחיק עצמה מהאירועים), אף לא בשל עדותו של מחמד

כמאלאת, אחיו של מדחת, ממנה עולה כי ראה את אחיו ואת סאמר עומדים יחדיו על המדרכה (בניגוד לטענת מדחת כי הסתכל על המחזה מחצר ביתו). הבעייתיות בעדותו של מדחת היא שניתן לצפות, כבר בשלב זה, כי יבקש לחזור בו מדבריו בטענה שאמר את הדברים מאחר שהוכה על ידי השוטרים. מדחת סירב לעימות בינו לבין פאוזי בנימוק שאינו רוצה עוד בעיות ו"אני גם לא יודע מה אמרתי בחקירה. אני גם אמרתי לשופטת שאני אמרתי דברים שלא התכוונתי אליהם". דהיינו,

כבר בשלב זה, נראה כי מדחת עומד לחזור בו מהדברים, ומבלי להסתכן בנבואה לעתיד, נראה כי במהלך המשפט הודעותיו יוגשו בדרך של סעיף 10א לפקודת הראיות.

12.

סיכומו של דבר, כי ממכלול הראיות עולה שסאמר וראני היו במקום בעת האירוע. לטעמי, הראיות כלפי סאמר עוצמתיות יותר, באשר עולה מהעדויות כי סאמר זעם על בני משפחתו של מוחסין על שהזעיקו את המשטרה, וכי היה במקום האירוע מתחילתו, בניגוד לשקריו בהודעתו במשטרה.

כידוע, יש קשר בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר (החלטתי בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל

פסקה 4 (8.8.2011)). עוצמת הראיות כלפי פאוזי היא חזקה, ובהתקיים עילת המסוכנות, ובהתחשב בנסיבות העבירה, איני רואה מקום להורות לשחרורו לחלופת מעצר, באשר איני סבור כי זו תסכון לאיין את מסוכנותו. כאמור, מי שמצטרף להשתוללות-רבתי כלפי אנשי משטרה עד כדי עשיית שפטים בשוטרים, מעיד על עצמו כי אין עליו מורא החוק. אף לא למותר לציין כי כנגד פאוזי עומד תיק בבית משפט השלום בבאר שבע בגין החזקת סכין.

13.

עוצמת הראיות כלפי ראני נמוכה יחסית, ומתבססת בעיקרה על עדותו של מדחת, עליה עמדנו לעיל. משכך, אני סבור כי יש מקום להורות על חלופת מעצר לגביו.

14.

עוצמת הראיות כלפי סאמר גבוהה יותר, והתלבטתי אם מקומו לצד פאוזי או לצד ראני. בנקודה זו שמתי לפני נתון נוסף שהכריע את הכף לכיוון חלופת מעצר. הדיון בתיק העיקרי נקבע, בשלב זה, לחודש נובמבר 2013 וחודש פברואר 2014, כך שכבר בשלב זה, ברי כי בירור התיק העיקרי יתארך ויהיה צורך להגיש לכל הפחות שתי בקשות הארכה במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים.

15.

סיכומו של דבר שאני דוחה את הערר בבש"פ 2193/13 (פאוזי) ומקבל את העררים בבש"פ 2213/13 (ראני) ובבש"פ 2215/13 (סאמר), במובן זה שעניינם של שני העוררים האחרונים יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן את חלופת המעצר המוצעת ויקבע את הבטוחות והערבויות המתאימות.