בש"פ 2193/97 בראונשטיין עדי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' גריל), שביטל את הרשעתו של המבקש בבית משפט השלום (תעבורה) בחיפה והחזיר את הדיון בכתב האישום לבית משפט השלום.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות של 128 קמ"ש בדרך עירונית שהמהירות המותרת בה היא 60 קמ"ש (עבירה לפי סעיף 54 (א) (4) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-). בית משפט השלום (תעבורה) בחיפה הרשיע את המבקש בהיעדרו, בהתבסס על הקביעה, כי בפני בית המשפט לא הובאה כפירת המבקש. המבקש ערער על הרשעתו. בית המשפט המחוזי קבע, כי מההודעות השונות שהגיש המבקש במסגרת התיק עלה, כי המבקש כפר באשמה המיוחסת לו ולפיכך לא ניתן היה לראותו כמי שהודה באשמה. לפיכך ביטל בית המשפט המחוזי את ההרשעה. עם זאת לא מצא בית המשפט מקום ליענות לבקשת המבקש ולזכותו עקב משגהו של בית משפט השלום (תעבורה), אלא הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום (תעבורה).

2.המבקש טוען, כי באיזון הראוי בין מיצוי הדין עם המבקש לבין השמירה על זכויות המבקש ומניעת עינוי דינו היה מקום להעדיף את טובתו שלו. הוא טוען נגד בית המשפט המחוזי שלא נימק את העדפת האינטרס של מיצוי הדין, ומצביע על פסיקת בתי משפט מחוזיים שהעדיפו, במקרים דומים, את טובת הנאשם. המבקש מוסיף וטוען, כי הגיעה העת שבית המשפט ישוב ויידרש לסוגייה העקרונית העולה מבקשתו, בחלוף שש שנים מאז מתן פסק הדין בע"פ 1556/90 בארי נ' מדינת ישראל

, פ"ד מה (1) 705. עוד טוען המבקש, כי ראוי היה שבית המשפט העליון יידרש לסוגיית פסיקת הוצאות בסיטואציה מעין זו.

3.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בבקשה. לגישתה, אין שאלת אופן הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במקרה זה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן אין המדובר בשאלה שהשלכותיה חורגות מהאינטרס הנקודתי של המבקש. המשיבה מצביעה על שורת פסקי-דין בהם נדחו טענות מסוג טענותיו של המבקש - האחרון שבהם - רע"פ 1323/97 זועאבי עאוני נ' מדינת ישראל , ניתן לפני כחודש. לפיכך, טוענת המשיבה, כי אין מקום שבית המשפט העליון ישוב ויידרש לעניין זה במסגרת דיון בבקשה זו. באשר לפסיקת הוצאות - טוענת המשיבה כי ענין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ואינו מהווה עילה למתן רשות ערעור.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הערעור להידחות. בית משפט זה, דן, ושב ודן, במדיניות הראויה במקרים בהם נפגם הליך בערכאה ראשונה. די אם נזכיר, לעניין זה, את ע"פ 1556/90 בארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (1) 705 ואת ע"פ 1844/94 בן יואש נ' מדינת ישראל ,טרם פורסם. בית המשפט קמא יישם את ההלכות שקבע בית משפט זה על המקרה שבפניו. על-פני הדברים, העבירה המיוחסת למבקש בולטת בחומרתה, ובנסיבות אלה ההחלטה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא ולא לאפשר למבקש להנות ממחדלי הרשות היא מבוססת ונכונה. אולם אפילו לא כך היו פני הדברים, הרי ההתייחסות לאופן בו יישם בית המשפט קמא את הלכותיו של בית משפט זה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). הוא הדין גם באשר לשאלת פסיקת ההוצאות.

הבקשה נדחית.