פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2194/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
זוהיר בלייה
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996, בת.פ.י 967/04 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
תאריך הישיבה: כ"ז באדר א'
תשס"ה (8.3.2005)
בשם המבקשת: עו"ד עמית
מררי
בשם המשיב: עו"ד שמואל
זילברמן
החלטה
לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש כתב אישום בו מיוחסות למשיב עבירות אחדות, וביניהן, שתיים שעל חומרתן אין צורך להרבות במילים – רצח וגרימת חבלה בכוונה מחמירה.
אף שכתב האישום הוגש בחודש יוני 2004, טרם החלה שמיעת הראיות, וכל החודשים שחלפו הוקדשו לדיון בטענה מקדמית – בקשה לביטול כתב האישום. וכאן המקום להדגיש, כי השיהוי בהכרעה באותה טענה לא נבע ממחדל של המשיב או של בית המשפט, והחטא כולו רובץ לפתחה של התביעה.
לתחילתה של פרשת הראיות נקבע מועד יחיד – 30.3.05, הואיל ונראה כי גם המדינה אינה בטוחה שעדיה העיקריים, המתגוררים בתחומה של הרשות הפלסטינית, יתייצבו למסירת עדות. לפיכך, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים כדי לכלכל את צעדיה, ולכך מתנגד בא-כוח המשיב.
כאמור, העבירות אשר יוחסו למשיב חמורות הן, וגם אם ההליכים עד כה התנהלו בצורה מייגעת, אינני סבור כי הגיעה השעה להורות על שחרור המשיב. עם זאת, אינני סבור כי למדינה דרושים 45 ימים כדי לעשות הערכת מצב מחודשת באשר לעתידו של תיק זה, ומכאן החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה.
אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום כ"ז באדר ב' תשס"ה (7.4.2005) או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 967/04 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ח באדר א' תשס"ה
(9.3.2005).
ש ו פ ט