בש"פ 3303/05 מדינת ישראל נ. זוהיר בלייה

א.זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש ביום 9.6.04 כתב אישום בעבירות רצח (סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (" החוק "), שתי עבירות חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק), שתי עבירות איומים (סעיף 192 לחוק), שתי עבירות ירי באזור מגורים (סעיף 340א לחוק), גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 בצירוף 335(א)(1) לחוק), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(3) לחוק) וקשירת קשר לפשע (סעיף 499(א)(1) לחוק).

(2) על פי המתואר בכתב האישום, בתמצית, פרץ סכסוך בין המשיב לבין משפחה מכפרו, כפר יאטה. המשיב, יחד עם כמה מבני משפחתו, נסעו כנטען לעבר בית המשפחה היריבה ושם ירה המשיב מספר יריות לעבר הבית. לאחר מכן חזרו המשיב ובני משפחתו אל בית המשיב ושם המתינו בתוך רכבם. שם הילך לעברם אחד מבני המשפחה היריבה, ויושבי הרכב דרשו ממנו שלא לעבור לפני בית המשיב. כדי להרתיעו, ירה המשיב כדור אקדח, שפגע באדמה סמוך לרגלו של בן המשפחה היריבה. בהמשך, הגיעו למקום עוד אחדים מבני המשפחה היריבה. המשיב ואחדים מבני משפחתו ירו לכיוונם והשליכו לעברם אבנים. מאחת היריות שירה המשיב, נפצע אחד מבני המשפחה היריבה ברגלו. למחרת, נסעו כמה מבני המשפחה היריבה לאסוף את בן משפחתם הפצוע. המשיב וכמה מבני משפחתו המתינו להם כנטען והשליכו לעברם אבנים. אבן שזרק המשיב פגעה בראשה של אחת מבנות המשפחה היריבה, וגרמה לה לשבר בראשה. למקום הגיעו כמה אנשים נוספים מבני המשפחה היריבה. המשיב ירה כנטען באחד מהם בראשו והרגו.

ג.ביום 27.6.04 נעצר המשיב על-ידי בית המשפט המחוזי עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 7.7.04 הגיש בא כוח המשיב בקשה לביטול כתב אישום בטענה של העדר סמכות וסיכון כפול, נוכח העובדה שכנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין המעשה ברשות הפלסטינית. לאחר דחיות של חודשים אחדים, שעל-פי החלטת השופט לוי בבית משפט זה מיום 8.3.05, מוטלות לפתחה של התביעה, הוגשה תגובתה הסופית של התביעה לבקשה לביטול כתב אישום ביום 5.12.04. ביום 15.12.04 דחה בית המשפט את בקשת המשיב לביטול כתב האישום, וישיבת הוכחות ראשונה נקבעה ליום 30.3.05. ביום 4.3.05 הגישה התביעה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב- 45 יום (בש"פ 2194/05). הבקשה נומקה בכך שמרבית העדים בתיק הם תושבי שטחים, והתביעה מסופקת אם יתייצבו למתן עדות. על כן התבקשה הארכת מעצרו של המשיב עד לאחר ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 30.3.05, על מנת שהתביעה תוכל להעריך את המשך המשפט, בהתאם להתייצבות העדים בישיבת ההוכחות הראשונה. השופט לוי נענה באופן חלקי לבקשה בהחלטתו האמורה, וקבע כי די בהארכת מעצרו של המשיב ב- 30 יום כדי ליתן לתביעה זמן לשקול עתידו של התיק. ביום 30.3.05 התייצבו כל שמונת העדים תושבי השטחים לישיבת ההוכחות, אך הזמן הספיק לשמיעת אחד מהם בלבד. לשמיעת היתר נקבעו 4 ישיבות נוספות במהלך החודשיים הקרובים.

ד.(1) בבקשה שבפנינו נטען כי מסוכנותו של המשיב, כפי שעולה מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וכן החשש הגבוה להימלטותו, מחייבים את הארכת מעצרו. עוד נטען, כי קיים חשש גבוה לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב, שכן על פי עדותו של אחד מעדי התביעה, איים עליו המשיב לבל יבוא למשפט. בנוסף נטען כי עדי התביעה התייצבו לישיבת ההוכחות כנדרש, ואף התחייבו, כך נטען, להתייצב למועדי ההוכחות הקרובים.

(2) בדיון הוסיפה באת כוח המבקשת, כי על פי הערכת פרקליטות המחוז, אם תינתן ההארכה המבוקשת תהא פרשת התביעה מצויה בסופה בשלבי סיום. כן הדגישה את מסוכנות המשיב והחשש להימלטות ולשיבוש, וכן הוגש גליון ובו הרשעה קודמת מ-1994 בענין יצור ויבוא נשק, בגדרה נדון המשיב ל-18 חודשי מאסר וכן למאסר על תנאי וקנס.

ה.בא כוח המשיב קבל על כך שכתשעה חודשים חלפו בטרם החלה פרשת התביעה להתברר, טען כי לא נעשה גם לייעול ההליכים על-ידי הסכמות ראייתיות ביזמת התביעה, או על-ידי סדר העדה של עדים שיכלול ראשונה את אנשי השטחים. עוד הוסיף, כי הגם שבשעתו ניתנה הסכמתו למעצר עד תום ההליכים, אין פירוש הדבר שיש מקום למעצר ללא קץ, וגם בהארכה הבאה לא יסתיים המשפט. המשיב נתון בסכנת כתב אישום ברשות הפלסטינאית, ויתרה מזו - בסכנת נקמת דם, הוא גר בפרדיס שבישראל, ניתן להגיע לחלופה טובה ואין חשש להימלטות או לשיבוש. עוד קבל על כך שבקשות הפרקליטות להארכת מועדים מוגשות סמוך לפני הדיון.

ו.נוכח סוג העבירות - רצח ועבירות אחרות בדרגת אלימות גבוהה - מתקיימת חזקת המסוכנות שבדין; לכאורה מתקיימות העילות של חשש להימלטות ואף שיבוש. השאלה היא אם ההשתהות בפרשת התביעה, המוטלת לפתח התביעה - ואכן תשעה חודשים ויותר של מעצר ללא שיקוימו הוכחות אינם עניין של מה בכך - משנה את נקודת האיזון לכיוון חלופה. סבורני כי התשובה לכך לעת הזאת אינה בחיוב, והכף נוטה לכיוון של המשך המעצר, נוכח עילות המעצר המתקיימות.

ז.בשלב זה אאריך את המעצר ב-60 יום. במהלך התקופה תגיש התביעה בקשה לבית המשפט לתוספת מועדים באורח שיאפשר החשת ההליכים. התביעה מצווה בהשתדלות מיוחדת במקרה זה, נוכח תולדות התיק. חזקה גם על בית המשפט קמא שיביא בחשבון את הנסיבות שבשלהן נתעכב הדיון וינסה למצוא ביומנו מועדים נוספים, אף כי אני ער בהחלט לעומסים.

ח.בשולי הדברים אציין כי בא כוח המשיב קבל על העובדה שהבקשה דנא הגיעה רק ב-3.4.05 כשהמעצר מסתיים ב-8.4.05; ויש להתחשב גם ביומנו שלו. הדיון התקיים במועד שביקש היום. בתיק זה גם היתה הצדקה להמתין עד לאחר דיון ההוכחות ב-30.3.05 כדי לשקול המשך. אך ככלל, יש מקום לבקש מן הפרקליטות כי תעשה מאמץ להגיש בקשות לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), שככלל ידוע לתביעה במועד מוקדם יחסית אימת יהא צורך בהן, בהקדם האפשרי בטרם המועד הרלבנטי, כדי שלא ייקלעו הצדדים האחרים ובית המשפט לסד של זמנים.

ט.כאמור, המעצר מוארך עתה ב-60 יום מיום 8.4.05.