בש"פ 2213/04 מדינת ישראל נ. אוהד פנחס

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב אישום שהוגש נגדו מיוחסת לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. העוררת הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ומכאן הערר.

2.ביום האחרון של חודש ינואר 2004 בילה העורר עם אחרים במועדון בהרצליה. במקום פרצה קטטה בין שתי קבוצות. במהלך הקטטה, כך לפי כתב האישום, דקר המשיב שניים באמצעות סכין שהחזיק. לשני הנדקרים נגרמו חבלות קשות. הם אושפזו בבית חולים ואף נותחו. אחד מן השניים שהה בבית החולים 6 ימים והאחר 12 ימים. הערכאה דלמטה מצאה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין המיוחס למשיב. לפני בית המשפט הונח תסקיר של שירות המבחן. מן התסקיר מתברר, כי מדובר בצעיר המשרת בצה"ל, שאין לו עבר פלילי ומשפחתו הינה משפחה נורמטיבית. שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר, קרי מעצר בית מלא בבית ההורים והכל בפיקוח ובהשגחה.

3.דעתי היא כי דינו של הערר להתקבל. אומנם, מדובר בצעיר נורמטיבי, חסר עבר פלילי, אך כנגד אלה עומד המעשה החמור המיוחס לו. לא אחת דובר בהחלטות על הארכת מעצר עד תום ההליכים על הצורך למגר את "תת-תרבות הסכין". למרבה הצער, אנשים נורמטיביים, שומרי חוק בדרך כלל, עושים שימוש, לעיתים, בסכין לשם הגנת כבודם. נטען, כי אף המשיב נדקר וכן ספג מכות באותה קטטה. אכן, נמצאו לכך סימוכין בחוות דעת של המכון לרפואה משפטית. אף בכך אין כדי להביא למסקנה שונה בכל הנוגע לצורך במעצר, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב ואנשים כמותו.

4.אשר על כן הנני מחליט לקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.