בש"פ 2216/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית משפט מחוזי מרכז (במ"ת 47482-12-17), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. ברקע סיפור טרגי. בשנת 2007 נהרגו בתאונת דרכים הוריה של קטינה, בת השש בזמנו. יחד עם שני אחיה הקטנים, היא הועברה לחזקת אחות אימה ובעלה, העורר. כתב האישום מייחס לעורר ביצוע מספר עבירות מין של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בבת משפחה שטרם מלאו לה שש עשרה שנה, כלפי הקטינה האמורה. הקטינה הייתה בת שתיים עשרה בעת קרות האירועים, והעורר ואשתו, דודתה, תפקדו כהוריה. הסנגורית הסתייגה מהחלטת בית המשפט המחוזי, והדגישה כי חלפו מעל לארבע שנים ממועד המקרה, שהקטינה, בת שבע עשרה כיום, גרה מחוץ למשפחה וכי הערבים שהוצעו לפיקוח על העורר ראויים הם.

2.

מלאכת הביקורת של הערכאת העררית דורשת מבית המשפט לבחון אם נפלה טעות בהחלטת ערכאת המעצר, שדורשת התערבות. בעניינינו, בית המשפט המחוזי עצר את העורר עד לתום ההליכים, תוך הסתמכות על מסקנת תסקיר שירות המבחן. האחרון העריך כי נוכח מורכבות המצב המשפחתי, לרבות הידרדרות בתפקודם של הילדים, המפקחות שהוצעו, אשת המערער, ביתו הבכורה וגיסתו, אינן מהוות גורם מעורב ומשפיע והן יתקשו לזהות גורמי סיכון ולפעול כנדרש במידת הצורך. לאור האמור, ונוכח התרשמות השירות מהסיכון במצבו של העורר להישנות התנהגות פוגענית, החלופה אינה נותנת מענה לסיכון זה.

לצד הסתמכות על מסקנת התסקיר, בית המשפט הוסיף שני סייגים חשובים: האחד הוא כי ניתן להציע כבר עתה חלופה מתאימה יותר; והשני הוא כי יתכן ולאחר העדת המתלוננת, יהיה מקום לשקול מחדש את שחרורו של העורר. זאת נוכח החשש לשיבוש הליכי החקירה בדמות הפעלת לחץ משפחתי על המתלוננת בטרם תמסור עדותה. יוצא כי בית המשפט נימק את מסקנתו מדוע יש לעצור את המשיב על סמך בחינה קונקרטית של המקרה, ואף השאיר שני פתחים שונים, כמתואר לעיל.

3.

הנה כי כן, בשאלה הדורשת הכרעה – האם בית המשפט המחוזי טעה בהכרעתו שלא לשחרר את המשיב – לעת הזו, נוכח החלופה שהוצעה, העובדה שהמתלוננת טרם העידה, נסיבות המקרה ותסקיר שירות המבחן, מסקנת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת. לא נפלה אפוא טעות בהחלטה.

הערר נדחה.