בש"פ 6024/18 רפאל אוחנה נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט מחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' בכור , במ"ת

47482-12-17) לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. נאמר מיד כי מקרה זה אינו קל להכרעה. יש היגיון בעמדת בית המשפט המחוזי, אך כפי שיובהר, על רקע ההשתלשלות הדיונית של העורר בתיק זה, בעניין החלטות שניתנו בדבר שחרורו ומעצרו, החלטתי לקבל את הערר.

ברקע הגשת כתב אישום בגין עבירות מין כלפי בת משפחה קטינה. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר, ובהחלטה קודמת אישרתי את ההחלטה האמורה ( בש"פ

2216/18). צוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר העדת המתלוננת יהיה מקום לשקול מחדש את שחרורו. בתאריך 17.4.2018 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר לחלופה בתנאים שונים לרבות מעצר בית. על החלטה זו שהסתמכה גם על עמדת שירות המבחן – לא הוגש ערר. לימים התברר שהערבים שמונו בהחלטת השחרור הודיעו מסיבות שונות, כגון מצב בריאותם, כי קשה להם מאוד למלא את תפקידם. לנוכח זאת, ובהיעדר חלופה או בחינת חלופה באותה עת, הסכים העורר להמשך מעצרו תוך שמירת זכויותיו לעמוד על שחרור, וזאת בתאריך 12.7.2018, דהיינו כשלושה חודשים מיום שחרורו.

העורר ביקש לשחררו בפיקוח בביתו. החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן הערר.

2.

תנאיי השחרור המוצעים אינם אידיאלים. מוטב לו הייתה חלופה הדוקה יותר. ואולם, לא ניתן להתעלם מהתקופה בה העורר היה משוחרר, מהיעדר כל טענה שהפר את תנאי השחרור, מכך שהמתלוננת סיימה את עדותה, ומכך ששירות המבחן נימק היטב את מסקנתו שבניגוד לעבר החלופה המוצעת ראויה היא. הושם דגש על תהליך שעובר העורר עקב מעצרו, שחרורו, ומעצרו מחדש. בנסיבות אלו, הגם שניתן היה להגיע לתוצאה אחרת לולא ההתפתחויות השונות, ועל אף שיש ממדים גבוליים בעניין, יש להעדיף במקרה זה את העדפת המחוקק בדבר שחרור נאשם עד לסיום ההליכים, על פני מעצרו. ודוקו , עולה מהחומר כי יש בסיס למסקנה שהחלופה תשיג את מטרות המעצר, והעורר לא יפר את תנאיה. יש לזכור כי המעצר אינו מקדמה על העונש, העורר בחזקת חפות, ואף אם יורשע – מעצר עד תום ההליכים לחוד, וענישה אחרי הרשעה לחוד.

3.

סוף דבר, הנני מורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.

שחרור לביתו בכתובת המופיעה בהחלטה החסויה, במעצר בית מלא.

ב.

העורר ישהה בכל שעות היממה בליווי אחת מארבעת המפקחות הבאות לפחות:

1.

מופיע בהחלטה החסויה.

2.

מופיע בהחלטה החסויה.

3.

מופיע בהחלטה החסויה.

4.

מופיע בהחלטה החסויה.

ג.

על כל המפקחות לאפשר למשטרה להיכנס לבית בכל עת לבדיקת נוכחותו של העורר.

ד.

המפקחת העיקרית, לא בהכרח מבחינת חלוקת השעות, הינה מפקחת 1, זאת בשני מובנים. האחד, עליה לשמש כמפקחת אלא אם כן אחת מארבע המפקחות האחרות נמצאת במקום. השני, את העורר יפר את תנאי השחרור, על המפקחות להודיע למשטרה ולמפקחת 1 באופן מידי, בפלאפון המופיע בהחלטה החסויה. מפקחת 1 תודיע גם היא למשטרה על הפרת התנאים שתדווח לה.

ה.

התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח.

ו.

ארבע ערבויות בסך 100,000 ש"ח כל אחת, אשר תחתמנה על ידי ארבע המפקחות לעיל.

ז.

ניתן לחתום את ההתחייבות העצמית גם בבית המשפט המחוזי מרכז.

ח.

הפקדת עירבון כספי בסף של 25,000 ש"ח. על פי טענת הסנגוריה ניתנה החלטה שטרם מומשה להחזיר עירבון זה שכבר הופקד – הנני מורה על ביטול צו ההחזרה.

ט.

צו עיכוב יציאה מהארץ עד לסיום ההליכים והפקדת דרכון העורר.

י.

סעיפים 3 ו-6 לתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 47482-12-17 מתאריך 17.4.2018 – שעניינם הגבלת קשר עם המתלוננת ועם עדי התביעה – כפי שנקבע, הינם בתוקף.

יא.

העורר יתייצב בתחנת המשטרה ובבית המשפט כנדרש. במקרה זה תלווה אותו אחת מן המפקחות. כן תדאג המפקחת כי העורר יגיע ישירות אל היעד, וכן יחזור ממנו ישירות למקום בו נמצא מעצר הבית.

יב.

אם העורר יפר את אחד תנאי השחרור, ניתן יהיה לעצרו ובמצב זה יש להביאו בפני שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בתוך המועד הקבוע בחוק.

במקרה זה כדי להגן על עניינה של מתלוננת ניתנה החלטה חסויה, הכוללת את פרטי הערבים ואת מקום מעצר הבית. אין לפרסם את ההחלטה החסויה. המזכירות תשלח את שתי ההחלטות לפרקליטות, לסנגורית, ולבית המשפט המחוזי מרכז.